בש"פ 2943/01 רחמים מלול נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - מפי השופטת ר' לבהר שרון - לעצור את העורר עד תום ההליכים.

1.ביום 26.2.01 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, המייחס לו עבירה של אינוס ושני אישומים של איומים והטרדות באמצעות מתקן של בזק. לפי המתואר באישום הראשון, במהלך החודשים דצמבר 2000 וינואר 2001, אנס העורר את חברתו לחיים פעמים רבות בדירתה בהרצליה. מעשי האונס היו מלווים בשימוש בכוח תוך שהעורר מכה את המתלוננת. על פי המתואר באישום השני, בין התאריכים 17.1.01 ו- 4.2.01, לאחר שנפרדו והעורר עזב את ביתה של המתלוננת, הטריד העורר את המתלוננת בטלפון מאות פעמים ואיים עליה כי ירצח אותה ואת ילדיה אם לא תחזור אליו. לפי המתואר באישום השלישי, הטריד העורר פעמים רבות בטלפון את ידידה של המתלוננת, רפי כליפה, בין יום 1.2.01 ויום 3.2.01 ואיים עליו כי ירצח אותו, את אשתו ואת ילדיו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב נענה לבקשת המדינה בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. הודעותיה המפורטות של המתלוננת מחוזקות על ידי עדות שכניה על צעקות שנשמעו מכיוון ביתה בשעה שהעורר נמצא בו, עדות העובדות הסוציאליות שטיפלו במתלוננת, עדותו של רפי כליפה ותמליל העימות שנערך בין העורר למתלוננת. בעימות זה, העורר לא הכחיש את מעשי האינוס, אלא רק הפיל את האשמה לכך על המתלוננת עצמה. בית המשפט קבע כי המעשים המיוחסים לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית על פי סעיפים 21(א)(1)(א) ו- 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-. מסוכנותו של העורר עולה גם מעברו הפלילי המכביד הכולל עבירות אלימות ועבירות מין, ומהעובדה כי העורר ריצה בעבר מספר עונשי מאסר ואלה לא הרתיעו אותו מלהמשיך ולעבור עבירות. מאסרו האחרון של העורר הסתיים במהלך שנת 2000 וכבר לאחר מספר חודשים ביצע העורר את העבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום. לעורר מאסר על תנאי בר הפעלה בעבירות אלה. בית המשפט הוסיף כי העורר הוכרז כדרוש לחקירה בארבע תחנות משטרה שונות ולא נמצא. העורר נתפס כאשר הוא שוהה בבית מלון באילת תחת שם בדוי. בשל כך ובשל העובדה כי לעורר הרשעות בגין בריחה ממשמורת חוקית, נקבע כי אין בכוחו של מעצר הבית שהוצע כחלופת מעצר להשיג את מטרת המעצר במקרה זה.

3.על החלטת בית המשפט המחוזי מוגש הערר שבפניי. באת כוח העורר טוענת כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. המתלוננת נחקרה פעמים רבות במשטרה באשר לחשד שעברה עבירות הונאה בכרטיס אשראי ובמהלך חקירתה במשטרה לא התלוננה כלל על מעשי האונס. גם לאחר שהתלוננה על האונס נמצאו סתירות בהודעותיה. הטענה היא כי המתלוננת בדתה את סיפור האונס מליבה היות והעורר הוא שהפליל אותה בפרשת ההונאה בה היא חשודה. המתלוננת מסרה בהודעותיה כי אחיותיו של העורר ידעו על מעשי האונס, ואילו בהודעתה של יפה אדרי, אחותו של העורר, היא סתרה דברים אלה. גם הודעות השכנים אינן מחזקות את הודעת המתלוננת. השכנים מספרים כי צעקות נשמעו מדירתה של המתלוננת לעיתים קרובות גם לפני שהייתה בקשרים עם העורר. חיזוק לגרסת העורר מוצאת באת כוחו בתמליל העימות בין העורר לבין המתלוננת בו ניכר כי השאלה העיקרית המעסיקה את המתלוננת היא פרשת ההונאה - ופרשה זו היא מקור האשמותיה. באשר לאישומים השני והשלישי, אמנם העורר התקשר לביתה של המתלוננת פעמים רבות, אך גם המתלוננת טילפנה פעמים רבות אל העורר באותם הימים. עדותו של רפי כליפה אינה אמינה, היות והוא מאהבה של המתלוננת ומנסה להזים את החשדות כי הוא, ולא העורר, שהכניס את המתלוננת להריון. באשר לחלופת מעצר, עברו הפלילי של העורר אינו מצביע על מסוכנותו היות ומדובר בעיקר בעבירות מרמה ורכוש, כאשר עבירות המין בהן הורשע נעברו לפני למעלה משמונה עשרה שנה. על כן באת כוח העורר מציעה לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו בקריית מלאכי, בית אחיו באשדוד או ביתו באילת - כאשר כל החלופות רחוקות מבית המתלוננת בהרצליה.

4.לאחר הגשת הערר בכתב, ביקשה באת כוח העורר להשתחרר מייצוגו של העורר בשל חילוקי דעות. בית משפט זה נעתר לבקשת השחרור, לאחר שמונה לעורר בא כוח מטעם הסניגוריה הציבורית. בדיון לפניי, הרחיב בא כוח העורר את הטענות בדבר הליקויים הקיימים, לדעתו, בתשתית הראייתית לכאורה. במיוחד עמד בא כוח העורר על העובדה שהמתלוננת מסרה הודעות רבות במשטרה, כשבראשונות לא הזכירה את דבר האינוס ואף לא את עניין האיומים. לדעתו יש בכך משום כבישת עדות. כן טוען בא כוח העורר כי בהודעות עצמן קיימות סתירות מהותיות. כן חזר על הטענות בדבר העדר חיזוקים בהודעות של השכנים. כמו כן התעלם בית המשפט, לדעתו, מעדויות של שכנים ושל יפה אדרי, הסותרות את גרסת המתלוננת ומצביעות דווקא על אופייה האלים של המתלוננת. לדעת בא כוח העורר, המתלוננת עצמה מעורבת בפלילים ועובדה זו היא אשר הביאה אותה להעליל על העורר. בסיום דבריו הציע בא כוח העורר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים ביותר.

5.לעומתו, הדגישה באת כוח המדינה את העדויות התומכות בגרסת המתלוננת וכן את העובדה כי לעורר עבר פלילי מכביד. יתרה מזו, לאחרונה תוקן כתב האישום תוך כדי הוספת שני אישומים נוספים המייחסים לעורר מעשי איום והטרדה מתוך בית המעצר כלפי המתלונן, רפי כליפא, ואשתו. כן ציינה באת כוח המדינה כי הוגשו נגד העורר ארבעה כתבי אישום נוספים בדבר איומים והטרדה.

6.לאחר ששמעתי את טיעוניו של בא כוח העורר, אותם טען בהרחבה ובלהט, ועיינתי בחומר המצוי בתיק, לא השתכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט המחוזי. כידוע, אין בית משפט זה שוקל את שאלת המהימנות של הראיות - מלאכה המופקדת בידי בית משפט של דיון. העיון בחומר הראיות מצביע על תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר. המעשים המיוחסים לו הם חמורים ונראה כי המעצר אינו מרתיע אותו, כפי שעולה מכתבי האישום הנוספים, לאיים על אנשים במעשי אלימות. כן יש לציין את עברו המכביד מאוד של העורר, המצביע על אופיו האלים והמסוכן. בין העבירות מצויות הרשעות בבריחה ממשמורת חוקית, סחיטה באיומים, תקיפת קטין, מעשה מגונה בכוח ותקיפת עובד ציבור. העבר הפלילי המכביד של העורר מצביע על כך כי אין עליו אימתו של הדין. לכן, אין אפשרות לשחררו לחלופת מעצר, כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי.

אי לכך הערר נדחה.