בש"פ 295/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בית משפט השלום לנוער בנצרת (כבוד השופט י' שדמי) הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בעיר (כבוד השופטת א' הלמן) דחה ערר שהגישה העוררת. מכאן הערר שבפניי.

2.

העוררת הגישה לבית משפט השלום כתב אישום נגד המשיב וצעיר נוסף. המשיב הינו יליד חודש מאי 1991. כתב האישום מתאר אירועים שהתרחשו בפאתי כפר כנא ביום 28.12.08, בשעות אחר הצהריים. במקום התקהלו כמאתיים אנשים. האירוע התרחש על רקע פעולת צה"ל ברצועת עזה. חלק מהמתקהלים היו רעולי פנים. במקום נמצאו אנשי משטרה. קצין משטרה קרא למתקהלים להתפזר מאחר שמדובר היה בהתקהלות אסורה. המתקהלים, כך לפי כתב האישום, החלו ליידות אבנים ובקבוקים לעבר הכביש ואנשי המשטרה. הכביש נחסם על ידי המתקהלים. אנשי המשטרה פעלו נגד המתקהלים ביניהם היו המשיב והאחר. כתב האישום ייחס למשיב ולאחר את העבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, התקהלות אסורה והתפרעות. לאחר יוחסו כמו כן עבירות נוספות שאין צורך לפרטן. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום עתרה העוררת למעצרם של השניים עד תום משפטם. בדיון הראשון שנערך בפני בית משפט השלום ביום 1.1.09 הוא הורה על הגשת תסקירי מעצר תוך שהותיר את הקטינים במעצר. ערר שהוגש על ידי השניים לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 2.1.09.

3.

שירות המבחן לנוער הגיש תסקיר שהונח בפני בית משפט השלום. מן התסקיר עולה כי למשיב אין עבר פלילי. התרשמותו של השירות הייתה שמדובר בצעיר בעל דפוסי התנהגות נורמטיביים. השירות המליץ על שחרור לחלופת מעצר בגדרה ישהה המשיב במעצר בית מלא בבית הוריו ובפיקוחם. בית משפט השלום החליט ביום 8.1.09, על יסוד התסקיר, לשחרר את המשיב וכן את הצעיר האחר לחלופת המעצר שהוצעה. בהחלטה נאמר, בין היתר, כי הפרות הסדר התמעטו וכי נראה שהקטינים למדו לקח בתקופת מעצרם.

4.

בעקבות החלטתו של בית משפט השלום הוגשו שני עררים לבית המשפט המחוזי בנצרת, האחד על ידי העוררת והשני על ידי הקטינים. העוררת ביקשה שהקטינים ייעצרו בלא שייעשה שימוש בחלופה ואילו הקטינים עתרו להקלה בתנאי השחרור. אשר לצעיר האחר, הוחלט לקבל את ערר המדינה. זאת, משום שנראה היה לבית המשפט שהמפקחים לא יוכלו לעמוד במשימה. יחד עם ההחלטה על מעצר נקבע שניתן להציע חלופה אחרת. אשר למשיב: בית המשפט לא קיבל את טענת המדינה שיש להורות על מעצר, אך החמיר במידה מסוימת את תנאי השחרור. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי קיימת רגיעה יחסית באירועים של הפרות סדר באזור הצפון.

5.

דעתי היא שדינו של הערר להתקבל. ייאמר מיד שלא מתעוררת במקרה זה שאלה בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה. השאלה היחידה שעל הפרק היא האם ראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר. שאלה זו מודגשת במיוחד לאור העובדה שמדובר בקטין. יוער, כי העוררת המציאה חומר ממנו עולה שאין זה מדויק לומר שחלה רגיעה באירועים של הפרות סדר. יפים לענייננו דברים שנאמרו על ידי השופט מ' חשין לפני למעלה משמונה שנים, בתקופה בה היו הפרות סדר דומות על רקע אירועים ביטחוניים. ואלה הדברים:

"...היודה אבנים בשוטר הבא להשליט סדר במקום של התפרעויות, מעלה על עצמו כי מסוכן הוא לשלומו של אדם ולשלום הציבור, ובהיותו כך מסוכן, צפוי הוא כי ייעצר להגנה על אותם ערכי יסוד שבלעדיהם לא נוכל לקיים חברה ראויה. אכן, אדם שהוכיח עצמו כי בכוונת-מכוון מרים הוא אבן על איש אשר החברה שלחה אותו להשליט משטר וסדר, חלופת מעצר לא תסכון למונעו לעשות שוב מעשה שעשה" (בש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' חאמד , פ"ד נד(4) 729, 732 (2000)).

נוסיף, כי עיון בפסיקה משנים עברו תגלה כי בתקופות של מתיחות ביטחונית ושעה שאירעו הפרות סדר נהג בית משפט זה להורות על מעצר של מתפרעים, גם כאשר מדובר היה בקטינים (ראו, למשל, בש"פ 254/88 מדינת ישראל נ' ביאדסי , פ"ד מב(2) 87 (1988); בש"פ 3521/94 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.94); בש"פ 7103/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.00)).

6.

הערר מתקבל, החלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי מבוטלות, והנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. כמובן, ששינוי העתים יוביל לשקילה מחדש של סוגיית המעצר.