בש"פ 379/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, מרכז (כבוד השופטת ז' בוסתן), להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. בהחלטה נתקבל ערר על החלטה של בית משפט השלום לנוער בכפר-סבא (כבוד השופטת נ' בכור), שציווה על מעצרם של המשיבים עד תום משפטם.

2.

המשיבים ועשרות אחרים נטלו חלק בהתקהלות שנערכה באזור גשר טייבה, על כביש 444, ביום 27.12.08. ההתקהלות נערכה על רקע הפעולות של כוחות צה"ל ברצועת עזה. המתקהלים, ביניהם המשיבים, יידו אבנים לעבר שוטרים. העוררת הגישה כתב אישום נגד השניים, ועימו בקשה למעצר עד תום ההליכים. בכתב האישום יוחסו למשיבים עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה לפי סעיף 151 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, השתתפות בהתפרעות לפי סעיף 152 לחוק וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(2) ו-25 לחוק.

3.

בפני בית משפט השלום לא הייתה מחלוקת ממשית בעניין קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הדיון התמקד בשאלה האם יש מקום לשימוש בחלופת מעצר, במיוחד על רקע גילם הצעיר של המשיבים. המשיב 1 הינו יליד חודש ינואר 1993, בעוד שהמשיב 2 נולד בחודש דצמבר של אותה שנה. בפני בית משפט השלום הונח תסקיר לגבי כל אחד מבין השניים. מהתסקירים עולה כי לשניים אין עבר פלילי וכל אחד מהם לומד בבית ספר תיכון. מתברר, כי המשיב 2 סובל מבעיות רפואיות שונות. הוא נולד עם חור בלב אך במהלך השנים החור נעלם. כמו כן, הוא סובל מסוכרת נעורים ומקשיי נשימה. בשל מצבו הרפואי הוא מנוע מליטול חלק בשיעורי ספורט בבית הספר וכן עליו להימנע מפעולות הדרושות מאמץ גופני. כל אחד מן התסקירים המליץ על שחרור לחלופת מעצר. בכל הנוגע למשיב 1 מדובר בחלופה בביתו בטייבה, בפיקוח האם והסבתא וזאת תחת איזוק אלקטרוני. לעניין המשיב 2 הוצעו שתי חלופות מעצר, האחת בביתו שלו בטייבה בפיקוחה של אימו, והאחרת בביתו של קרוב משפחה בטירה.

4.

בית משפט השלום נתן דעתו לעובדה כי מדובר בקטינים, אך ציין כי מדובר במעשים חמורים, במיוחד לאור העובדה שהמשיבים יידו אבנים על שוטרים. בית המשפט אף הדגיש את נסיבות הזמן והמציאות הביטחונית הקיימת ולפיכך הגיע לכלל מסקנה כי אין מקום לשימוש בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי סבר אחרת. לדעתו, התסקירים של שירות המבחן מצביעים על כך שניתן לאיין את המסוכנות באמצעות החלופות שהומלצו על ידי שירות המבחן.

5.

בימים האחרונים באו בפניי מספר עררים בהם דנתי בהחלטות של בתי משפט שלום ובתי משפט מחוזיים שעסקו בעניינים דומים (בש"פ 295/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 12.1.09); בש"פ 297/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 12.1.09)). אף באותם הליכים מדובר היה בקטינים, ובאחד המקרים גילו של המשיב היה חמש עשרה שנים וחודשיים. החלטתי לקבל עררים שהוגשו על ידי המדינה על החלטות שהורו על שחרור לחלופות מעצר. הבעתי את הדעה, כי על רקע התקופה המיוחדת בה אנו נמצאים, אין מנוס מלהורות על מעצר עד תום ההליכים, הגם שמדובר בקטינים. באומרי תקופה מיוחדת, כוונתי לכך שהפרות סדר מתרחשות ברחבי הארץ. לעניין זה הגישה המדינה מסמך המצביע על כך שבשבועות האחרונים חלה עלייה משמעותית במספרן של התפרעויות והפרות סדר.

6.

הסנגורים המלומדים טענו בפניי כי המקרה הנוכחי שונה משני המקרים שהוזכרו לעיל (פיסקה 5) במובן זה ששם הואשמו הקטינים, בין היתר, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב בתחבורה, שהינה חמורה בהרבה מן העבירות בהן מואשמים המשיבים דכאן. אומנם, העבירות שונות הן, אך המעשים בהם מדובר דומים מאוד. הדימיון במעשים, שנמצא להם ביסוס לכאורי, הוא שמצדיק, בעיקרון, התייחסות דומה. אביא עתה דברים שנאמרו בבית משפט זה בשנת 2000, שעה שאירעו הפרות סדר נרחבות בארץ על רקע אירועים ביטחוניים (מפיו של השופט מ' חשין):

"...היודה אבנים בשוטר הבא להשליט סדר במקום של התפרעויות, מעלה על עצמו כי מסוכן הוא לשלומו של אדם ולשלום הציבור, ובהיותו כך מסוכן, צפוי הוא כי ייעצר להגנה על אותם ערכי יסוד שבלעדיהם לא נוכל לקיים חברה ראויה. אכן, אדם שהוכיח עצמו כי בכוונת-מכוון מרים הוא אבן על איש אשר החברה שלחה אותו להשליט משטר וסדר, חלופת מעצר לא תסכון למונעו לעשות שוב מעשה שעשה" (בש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' חאמד , פ"ד נד(4) 729, 732 (2000)).

7.

על אף האמור לעיל, הרי נסיבות מסוימות הנוגעות למשיב 2 מצדיקות גישה שונה לגביו. כוונתי לבעיות הרפואיות של קטין זה. אכן, כפי הנראה אין מדובר בבעיות חמורות. עם זאת, הואיל ומדובר בקטין שגילו חמש עשרה שנים וחודש, ראוי שתהא התייחסות מיוחדת להיבט הרפואי. אבהיר, כי אלמלא הבעיות הרפואיות, הייתי מחליט להורות אף על מעצרו של קטין זה. עוד יצוין, כי בעניינו של המשיב 2 הוצעו שתי חלופות על ידי שירות המבחן, האחת בעיר מגוריו והשנייה בעיר אחרת. נראה לי כי החלופה הראויה הינה זו שאינה בעיר מגוריו של המשיב 2.

8.

נוכח העובדה שההכרעה מושפעת במידה רבה מן התקופה בה אנו נמצאים, ברור כי עם שינוי העתים יהא מקום לשקול מחדש את עניינו של המשיב 1 (ואולי אף את תנאי השחרור של המשיב 2).

9.

אשר על כן, הנני מחליט לקבל את הערר ככל שמדובר במשיב 1 והנני מורה על מעצרו עד תום ההליכים. תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי באשר למשיב 2 יחולו בשינוי אחד, והוא שעליו לשהות בביתו של זאהר תאיה בטירה. אדם זה וכן בתו, המאורסת לאחיו של המשיב 2, ישמשו כמפקחים וכל אחד מהם יחתום על ערבות בסכום של 10,000 ש"ח. ההסדרה של השחרור תיעשה בבית משפט השלום בכפר-סבא. כל עוד לא הוסדרו התנאים, כולל אישור בעניין האיזוק האלקטרוני, יישאר המשיב 2 במעצר.