בש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ. מוחמד מחמוד חאמד

המשיב עומד לדין לפני בית-משפט השלום בנצרת בעבירות של התקהלות אסורה והתפרעות. עם הגשת כתב-האישום לבית-משפט ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אך בית-משפט שלום סירב להיענות לבקשה והורה על שיחרורו ממעצר בתנאים אלה ואחרים. המדינה הגישה ערר על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי, אך בית-המשפט המחוזי קיים את החלטתו של בית-משפט השלום. על כך הערר שלפניי. להשלמה אוסיף כי באותו כתב-אישום עומדים עם המשיב לדין שני נאשמים נוספים. גם את אלה הורה בית-משפט השלום לשחרר ממעצר, אך בענייניהם נתקבל ערר המדינה ובית-משפט המחוזי הורה על מעצרם עד תום ההליכים.

בהתאם לכתב-האישום, היה זה ביום 3 באוקטובר, בשעות הצהריים, שבעיר נצרת היו התפרעויות של צעירים ואחרים. במהלך התפרעויות אלו, כך מלמד אותנו כתב-האישום, השתתף המשיב בהתקהלות של צעירים אשר זרקו אבנים לעבר השוטרים.

על רקע עובדתי זה השאלה הנשאלת היא אם ראויה היא החלטתו של בית-המשפט המחוזי כי תקויים, אם לאו.

בא-כוחו המלומד של המשיב, עורך-דין תופיק אבו-אחמד - אשר טען למשיב בטוב טעם את כל אשר ניתן לטעון - כופר בדברו של כתב-האישום. עיינתי בחומר הראיות שבתיק המשטרה, ואין לי אלא להסכים עם שופטי בתי-משפט קמא כי יש בחומר שנצבר כדי לשמש ראיה לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב. אזכיר, בין השאר, זכרון דברים, ולפיו בעת האירוע נושא הדיון הגיעה משטרה למקום ומצאה את הכביש "מכוסה בצמיגים בוערים, אבנים גדולות, ברזלים ופחי אשפה וזאת לאורך של כ- 150 מטר ולא ניתן היה לנסוע על הציר...". מוסיף השוטר ואומר כי מיד לאחר שהגיעה המשטרה למקום, החלו צעירים מתוך השכונה ליידות אבנים לעברה. גם המשיב עצמו מודה בהודעתו במשטרה כי זרק אבנים על השוטרים. אכן, המשיב טוען כי השוטרים "היו רחוקים" אך אין בכך כדי למעט מן העובדה כי השתתף בהתפרעות שבה נזרקו אבנים אל השוטרים.

משראינו כי יש בתיק המשטרה ראיות לכאורה להוכחת האשמה, נסיק מעצמנו מסקנה כי הוכחה עילה למעצרו של המשיב. אדם היודה אבנים בשוטרים המבקשים להשליט סדר ברחוב ציבורי, מלמד על עצמו כי עלול הוא להוסיף ולסכן ביטחונו של אדם או את בטחון הציבור - כהוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו1996- (חוק המעצרים) - ומכאן כי הוכחה עילה למעצרו.

השאלה הנשאלת אינה אלא אם ראוי הוא המשיב כי יזכה בחלופת מעצר, אם לאו. בתי-משפט קמא סברו כי ראוי לשחרר את המשיב ממעצר וזו ביקעת המחלוקת העיקרית בין בעלי-הדין שלפניי. בית-המשפט המחוזי כותב בהחלטתו כי "מסוכנותו [של המשיב] אינה מגיעה לדרגה שתצדיק מעצר עד תום ההליכים", ואולם אני לא ידעתי ולא הבנתי מה טעם עשה בית-המשפט החלטה זו. לא נמצא לי בחומר הראיות כי מעשהו של המשיב היה מעשה ספונטני; כי נעשה להגנה עצמית, ולו באורח מוטעה. המשיב חבר עם צעירים אחרים - ואולי לא רק עם צעירים - אשר התגודדו ברחוב ופרעו סדר ומשטר. השאלה אם האבן או האבנים שידה המשיב בשוטרים פגעה בהם, אם לאו, אינה כלל שאלה שלעניין. המשיב התפרע ביחד עם אחרים כאשר הכל יודים במשטרה אבנים ושאר חפצים קשיחים אחרים, ועל המשיב וחבריו ייאמר את אשר נאמר במקום אחר: איש את רעהו יעזורו ולאחיו אמר חזק. העזרה ההדדית והעידוד ההדדי שפורעים עוזרים ומעודדים איש את רעהו יש בהם אפקט סינרגטי והסיכון לשלום הציבור גובר והולך.

יידוי אבנים בשוטרים ובמכוניות חולפות הפך חלק מסדר יומנו הלאומי, וקשה שלא להתרשם כי עיננו כהתה לא-מעט מראות את הסיכון שבמעשה. אולם אבן הפוגעת בראשו של אדם עלולה להורגו נפש או להופכו נכה לכל חייו, וחלילה לנו כי נתעלם מסיכון זה. גם גילו הצעיר של המשיב אין די בו, שהרי כפי שנאמר במקום אחר "אבן אשר ידה אותה נער בן 15 פגיעתה רעה לא פחות מאבן אשר ידה אותה איש מבוגר". בנצרת של יום ה- 3 באוקטובר 2000 - בשכונת צפפרה - היתה התפרעות רבתי, ואנשי המשטרה אשר נשלחו להשליט סדר במקום - כראוי למדינה מסודרת - נתקלה בצעירים אשר לחמו בה באבנים. מצב זה אסור לנו שנשלים עימו. "שמירת חוק וסדר הינה תנאי מוקדם והכרחי לקיום חברה וממלכה, ובלעדי שילטונו של חוק והבטחתו של שלום הציבור לא תיכון לא חברה ולא ממלכה" (בש"פ 6834/93 בקוש ; לא פורסם). המשיב בצוותא-חדא עם חבריו עשה מעשה אשר אסור היה לו כי ייעשה. יידעו צעירים בישראל, צעירים ומבוגרים כאחד, כי היודה אבנים בשוטר הבא להשליט סדר במקום של התפרעויות, מעלה על עצמו כי מסוכן הוא לשלומו של אדם ולשלום הציבור, ובהיותו כך מסוכן, צפוי הוא כי ייעצר להגנה על אותם ערכי-יסוד שבלעדיהם לא נוכל לקיים חברה ראויה. אכן, אדם שהוכיח עצמו כי בכוונת-מכוון מרים הוא אבן על איש אשר החברה שלחה אותו להשליט משטר וסדר, חלופת מעצר לא תיסכון למונעו מעשות שוב מעשה שעשה.

אני מחליט לקבל את הערר ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

דבר אחרון: משתשקוטנה הרוחות והארץ תנוח, ניתן יהיה לשקול שוב את נושא מעצרו של המשיב. אולם טרם הגענו לעת הזו.

היום, ט' בתשרי התשס"א (8.10.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00071710. G01