בש"פ 2950/13 מדינת ישראל נ. ירגה ירבקן

1.

הערר שבפניי מופנה כנגד החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בבקשה לעיון חוזר שהגישה המדינה מיום 24.4.2013 (סגן הנשיאה א' יעקב , מ"ת 52681-02-13). בהחלטה זו שב ואישר בית המשפט קמא החלטה קודמת שלו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, תוך שהוא דוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו שהגישה המדינה. במובן זה, הערר מכוון גם כנגד החלטתו המקורית של בית המשפט קמא, מיום 18.4.2013.

2.

עניינו של המשיב כבר הגיע לדיון בפני לפני ימים ספורים (בש"פ 2855/13), בעקבות ערר קודם מטעם המדינה בשל כך שהדיון בעיון החוזר שהגישה לא נקבע על אתר, חרף העובדה שבשל טעות משרדית ההחלטה המקורית על שחרורו של המשיב התקבלה מבלי שתסקיר המעצר יהיה מונח בשלמותו בפני בית המשפט קמא. כעת, לאחר שהדיון בעיון החוזר התקיים בפני בית המשפט קמא תוך עיון בתסקיר המלא הערר שבפני עוסק בהחלטה לגופה.

3.

המדינה שבה וטענה בפני בדבר המסוכנות הגבוהה של המשיב – כפי שהיא עולה קודם כל מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום (חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ומנסיבותיה כפי שהן מתוארות בו

(חבטה בראשו של עמית לעבודה באמצעות קרש עץ). המדינה חזרה והצביעה גם על כך שתסקיר המבחן הצביע על האפשרות של בעייתיות במצבו הנפשי (ואף המליץ על בדיקה פסיכיאטרית), כמו גם על קושי בהתמודדות עם מצבי דחק.

4.

מנגד, באת כוחו של המשיב טענה כי בחינת מכלול הנסיבות מעלה כי המסוכנות לכאורה העולה מן המשיב היא לכל היותר נקודתית – וקשורה באיבה קודמת בינו לבין המתלונן. היא הצביעה על כך ששירות המבחן המליץ על שחרור לחלופת מעצר ועל כך שבית המשפט קמא השתכנע שזו מספקת. היא הוסיפה והתייחסה לכך שחלופת המעצר היא במרחק ניכר ממקום מגוריו של המתלונן (כמעט 40 קילומטר ). בכל הנוגע להתייחסותו של תסקיר המבחן להמלצה בדבר בדיקה פסיכיאטרית, באת כוחו של המשיב הדגישה כי הייתה זו רק אפשרות שעלתה בו, וכי שירות המבחן לא הציע להתנות את שחרורו של המשיב לחלופה בביצועה של בדיקה כזו. ליתר דיוק, תסקיר המבחן התייחס לכך שדבריו של המשיב היו "מבולבלים ולא ברורים", ובהמשך לכך נאמר בו כי "בשלב זה לא ברור לנו האם הקושי נובע מקשייו בשפה העברית או מצביעים על בעייתיות במצבו הנפשי".

5.

בחינת הדברים בכללותם מעלה שהתייחסותו של תסקיר המבחן לאפשרות עריכתה של בדיקה רפואית נותרה בגדר שאלה התלויה בחלל האוויר. המדינה טענה כי מצבו הנפשי מעורער, ואילו באת כוח המשיב דחתה טענה זו כבלתי מבוססת. כעניין שבעובדה, המשיב לא נבדק בעת שהיה במעצר, ולבאות כוח הצדדים היו טענות שונות בעניין זה. אולם, העובדה נותרת בעינה – המשיב לא נבדק.

6.

בנסיבות העניין, אני סבורה שהיה מקום להורות על עריכת בדיקה פסיכיאטרית של המשיב. העבירה המיוחסת לו היא חמורה, ולנוכח הדברים שנאמרו בתסקיר המבחן עצמו, עריכת בדיקה כזו הייתה חשובה לצורך קבלת החלטה באשר לחלופת המעצר.

7.

כידוע, הסמכות להורות על עריכת בדיקה רפואית של חשוד או נאשם מעוגנת בסעיף 48(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בכפוף לקבלת הסכמתו של האדם הנוגע בדבר לכך. בנסיבות העניין, הודיעה באת-כוחו של המשיב כי הוא מסכים לכך שייבדק כאמור.

8.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין הגעתי לכלל דעה כי הדרך שיש לילך בה בשלב זה היא להורות על בדיקה פסיכיאטרית של המשיב. תוצאות הבדיקה יומצאו לבית המשפט קמא, על מנת שזה יוכל לעיין בה ולהחליט האם לחזור ולאשר את החלטתו הקודמת אם לאו.

9.

אכן, המדינה טענה בפני כי בדיקה פסיכיאטרית של המשיב צריכה להיערך בעודו במעצר, כתנאי לשחרורו לחלופה. אולם, בנסיבות העניין, בחינת עברו הפלילי והרפואי של המשיב מלמדת כי לא זוהי הדרך שבה יש לילך. אין עדות רפואית לכך שהמשיב היה בבדיקה או בטיפול פסיכיאטרי בעבר. כפי שציינה באת כוחו, במהלך עשרים השנים שבהן הוא מתגורר בישראל, הורשע בפלילים לפני מספר שנים פעם אחת. בנסיבות אלה, ובהתחשב בתסקיר המבחן ובהתרשמותו של בית המשפט קמא, אין מקום לעוצרו בשלב זה.

10.

אשר על כן, אני מורה על עריכת בדיקה פסיכיאטרית של המשיב באמצעות משרדי הפסיכיאטר המחוזי בהקדם האפשרי, על בסיס ההסכמה שנתן לכך. תוצאות הבדיקה יומצאו לבית המשפט קמא לא יאוחר מיום 2 במאי 2013 וזה יחזור ויעיין בהחלטתו בהקדם האפשרי על סמך האמור בה.