בש"פ 2952/11 יצחק זוהר נ. מדינת ישראל

שני הליכים אוחדו בפניי. האחד, בקשה להארכת מעצר של המדינה והשני, ערר מטעמו של יצחק זוהר (להלן: זוהר ) . הבקשה להארכת מעצר של המשיבים בתשעים ימים הינה בקשה שניה לפי סעיף לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרם של שני המשיבים שיחל ביום 7.5.2011, או עד למתן פסק דין ב-ת.פ. 11982-05-10 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם. הערר הוגש מטעמו של זוהר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' שפירא) מיום 10.4.2011 במסגרת מ"ת 11994-05-10 אשר דחתה את בקשתם של המשיבים לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 22.6.2010 (השופט י' שפירא) שבה הוחלט לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

כתב האישום

1.

ביום 7.5.2010 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין; עבירת נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; עבירת ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין; עבירת היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין. בנוסף לאישומים אלה, הואשם מנחם אדרי (להלן: אדרי) בכתב האישום גם בעבירת הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין ושתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, אדרי שימש כרב ישיבה, למרות שאינו מוסמך לרבנות במדינת ישראל. בתקופה הרלוונטית התעורר כעסו של אדרי על אלי ליברטי (להלן: ליברטי ) וזאת נוכח אופי התנהלותו של ליברטי בישיבה ומחוצה לה. המשיבים קשרו קשר לחבול בליברטי חבלה חמורה באמצעות נשק חם. במסגרת הקשר ולשם קידומו התקשר אדרי ביום 9.1.2010 לליברטי וקבע עמו פגישה. במהלך הפגישה הוציא אדרי אקדח מרשותו. בעקבות זאת החל ליברטי להימלט מפניו. המשיבים רדפו אחר ליברטי וירו לעבר רגלו. כל אותה העת, נכחו ברחוב אנשים רבים ואחד מן הרכבים אשר עמד חונה באזור נפגע כתוצאה מהירי. שניים מן הקליעים שנורו מאקדחו של אדרי פגעו ברגלו של ליברטי והוא נפל. אדרי קרב אליו והחל להכותו תוך שהוא מאיים עליו כי עליו להיזהר. זוהר עמד לצידו באותה העת ועודד את אדרי להמשיך במעשיו באומרו "תן לו עוד, תן לו עוד". עוד מצוין בכתב האישום, כי עובר לאירועים התקשר אדרי לחברתו של ליברטי וביקש לאיים עליו דרכה. בנוסף צוין כי אדרי איים על ליברטי שלא לדבר על האירוע וכן העביר לו ולמשפחתו סכומי כסף גדולים ואף העיד לטובתו בבית המשפט, כל זאת במטרה להניאו שלא להפלילו.

הליכי המעצר בעניינים של המשיבים

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בבקשה צוין כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של השניים. עוד צוין כי קיימת כנגד המשיבים עילת מעצר סטטוטורית בשל מסוכנותם לביטחון הציבור. המבקשת ציינה כי מסוכנות זו גוברת נוכח עברו הפלילי של אדרי, בין היתר בעבירות אלימות. ביום 22.6.2010 הורה בית המשפט לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

4.

כנגד החלטה זו הגישו המשיבים ערר לבית משפט זה אשר נדחה ביום 29.7.2010. לאחר מספר דחיות, חלקם בשל בקשות המבקשת וחלקם בשל בקשת בא כוח המשיבים, נקבעה ישיבת ההוכחות הראשונה לתיק ליום 23.12.2010. לישיבה זו לא הופיעה המבקשת בשל שביתת הפרקליטים. בעקבות אי הופעת המבקשת ובשל הדחייה שנגרמה בתחילת שמיעת ההוכחות בתיק, הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרם עד תום ההליכים. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 11.1.2011 אשר קבע כי אמנם יש טעם בטענות המשיבים כי חלפו למעלה משמונה חודשים מיום מעצרם ומשפטם טרם התחיל, אך עם זאת, לאור מסוכנתם נוטה הכף להותירם במעצר בשלב זה. ביום 25.1.2010 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בה החלו לשמוע את עדותו של העד המרכזי בתיק (ליברטי). יתר ישיבות ההוכחות שנקבעו, נדחו. האחת בשל אי הבאת העד המרכזי ממעצר והשנייה בעקבות בקשת בא כוח המשיבים. הישיבות נקבעו לימים 14.4.2011, 26.4.2011, 12.5.2011 ו- 17.5.2011. בישיבה מה-14.4.2011 הסתיימה עדותו של ליברטי שחזר בו מגרסתו המפלילה. נקבעה ישיבה נוספת להוכחות ל-13.6.2011.

5.

בקשה ראשונה להארכת מעצר בתשעים ימים התקבלה על ידי בית משפט זה (השופט ס' גובראן) ביום 2.2.2011. בהחלטתו קבע בית המשפט שקצב הדיונים בתיק איננו משביע רצון אולם ציין שהמסוכנות הנשקפת מהמשיבים רבה ויש מקום להותירם במעצר. (בש"פ 744/11 מדינת ישראל נ' אדרי

(טרם פורסם, 2.2.2011)).

6.

בעקבות דחיית ישיבות ההוכחות הגישו המשיבים בקשה שנייה לעיון חוזר בהחלטה להשאירם במעצר. בקשה זו נדונה ביום 11.4.2011 בבית המשפט המחוזי (השופט י' שפירא). בית המשפט קבע שאמנם חלפו חודשים רבים מאז מעצרם של המשיבים, אך עם זאת המסוכנות הנשקפת בשל מעשיהם רבה ואין מנוס מדחיית הבקשה. במהלך הדיון, הציע בית המשפט למבקשת לאפשר את שחרור המשיבים בתנאים מגבילים למשך שני ימי חג הפסח, אך הצעה זו נדחתה על ידי המבקשת. על כן דחה בית המשפט את הבקשה. בעקבות דחייה זו הוגש על ידי זוהר הערר שפניי.

הערר

7.

זוהר טען שבית משפט קמא שגה בכך שלא נתן את המשקל הראוי לעובדה שבחלוף כמעט שנה מהגשת כתב האישום נגדו טרם הסתיימה עדותו של העד הראשון, מבין רבים, בפרשת התביעה. זוהר הוסיף שהעיכוב נבע בעיקר בשל שביתת הפרקליטים ותקלות בשירות בתי הסוהר, ולא באשמתו, עוד טען זוהר שבית המשפט קמא כבר גילה דעתו כי הוא ראוי לאמון ואינו מסכן את הציבור בכך שהציע למבקשת את שחרורו לביתו למהלך חג הפסח, אך לבסוף, רק בשל התנגדות המבקשת, דחה בית המשפט את בקשתו. על כן ביקש זוהר להורות על שחררו ממעצר בערבויות מתאימות. זוהר טען בנוסף, שבית המשפט עצמו העלה את האפשרות לשקול מחדש את שאלת המעצר אחרי עדותו של ליברטי.

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

8.

המבקשת טענה שמסוכנותם הרבה של המשיבים עולה מהמעשים המיוחסים להם, וכי בית המשפט עמד עליה בעבר מספר פעמים. המבקשת טענה שהמסוכנות של המשיבים לא קהתה בחלוף הזמן והמעשים המיוחסים להם מקימים גם חשש לשיבוש הליכי משפט. המבקשת הוסיפה שהגם ששמיעת מועדי ההוכחות התעכבה, המועדים שנקבעו קרובים, ושניים מהם אף לפני תום תקופת המעצר הנוכחית. על כן, ביקשה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. עם כל זאת, הסכים עו"ד גלבפיש, ב"כ המדינה, כי התחזית בתיק זה אינה טובה. ישנם עדים רבים שלא עלה בידי המשיבה להביא לעדות גם בתקופת הארכה המבוקשת.

9.

עו"ד הלוי שיצג בדיון את שני הנאשמים חזר על טענותיו בערר של זוהר. הוא קבל על קצב ניהול המשפט, וטען כי בית המשפט יותר ממרמז על כך שאחרי עדותו של ליברטי ניתן לשקול שחרור בערובה. הוא מצביע על כך שליברטי ממילא לא הפליל את המשיבים ואין חשש להשפעה על עדים.

דיון והכרעה

10.

לא אכחד כי התלבטתי בענין הארכת המעצר. עוד בהחלטתו של השופט ג'ובראן מיום 2.2.2011 עמד בית המשפט על כך שמחד המסוכנות של המשיבים רבה היא ומאידך – קצב התקדמות המשפט אינו משביע רצון. בעקבות דברים אלה הוסיף בית המשפט המחוזי מועד אחד בלבד על פי אפשרויות יומנו, ועדיין קצב התנהלות המשפט רחוק מלהניח את הדעת. זה היה גדר הספקות בהארכה הקודמת, וככל שחולף זמן -

כפות המאזניים נוטות יותר לשחרור. תוספת המועדים שנקבעה (ישיבה אחת) היא טיפה בים, וכנראה שאין ביכולתו של בית המשפט המחוזי להיעתר לפנייתו של בית משפט זה לעבות את לוח המשפטים.

11.

בשלב זה החלטתי כי ראוי לקבוע מדרג בין עניינם של שני המשיבים (ראו והשוו: בש"פ 2076/07 מדינת ישראל נ' שורפי ואח' (טרם פורסם, החלטה מיום 9.3.2007)). כמתואר - חלקם של שני המשיבים אינו זהה. לגבי זוהר הגיעה השעה לשקול את שחרורו בערובה, אם תמצא חלופה הולמת ובטוחה של מעצר בית. הדבר אינו יכול להיעשות מהיום למחר, למרות חג הפסח המתקרב. יש צורך בקבלת תסקיר. לפיכך אני מורה כי מעצרו לא יוארך, כך שתוך תקופת המעצר הנותרת תישקל על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר קבלת תסקיר, אפשרות לשחררו בערובה. אם לא תמצא חלופה הולמת – שמורה למדינה האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לגביו, בדרך של בקשה נוספת להארכת מעצר.

12.

שונים פני הדברים לגבי אדרי. לכאורה אדרי יזם את כל העניין וירה במו ידיו. לגביו, נעתרת אני לבקשה להארכת מעצר ומורה על מעצרו ב-90 יום נוספים שתחילתם ב-7.5.2011.

13.

הערר נדחה. בקשת ההארכה של המדינה מתקבלת לגבי אדרי ונדחית לגבי זוהר.