בש"פ 297/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

העוררת הגישה כתב אישום נגד שני נערים, אחד מהם הוא המשיב. לשניים יוחסו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית משפט השלום לנוער בקריות (כבוד השופטת ר' לאופר-חסון) החליט ביום 8.1.09 לשחרר את שני הקטינים לחלופת מעצר. ערר שהגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה ככל שמדובר במשיב, בעוד שהוא התקבל לעניינו של הקטין האחר. בערר שבפניי נטען כי ראוי להורות אף על מעצרו של המשיב עד תום משפטו.

2.

המשיב וכן חברו הינם ילידי שנת 1993. למשיב מלאו 15 שנים לפני כחודשיים. ביום 30.12.08 נערכה התקהלות בכפר וזאת על רקע מבצע צה"ל הנערך בעזה. לפי הנטען בכתב האישום, המשיב וחברו, יחד עם אחרים, יידו אבנים לעבר כביש 85. למקום הגיעה ניידת משטרה וכשהשניים ראו אותה הם החלו לברוח. השניים נמלטו בריצה אף שאנשי המשטרה קראו להם לעצור. בשלב מסוים, הצליחו אנשי המשטרה ללכוד את שני הקטינים. בית משפט השלום החליט שאין להיעתר לבקשה לעצור את שני הקטינים עד תום משפטם. בהחלטה צוין כי חברו של המשיב הודה שזרק אבן אחת לעבר הכביש וכן כי המשיב זרק אף הוא אבן לכביש. עוד צוין כי בהמשך הכחיש החבר שהשניים זרקו אבנים ובדיון העלה הוא טענות המכונות "טענות זוטא". המשיב הכחיש שזרק אבנים. בית משפט השלום מצא שלאור העובדה שהועלו "טענות זוטא" מצד החבר שהפליל את המשיב, הרי אין הצדקה להותירם במעצר. לעניין זה אף צוין כי מדובר בקטינים שעברם הפלילי נקי. לפיכך הוחלט על שחרורם של השניים למעצר בביתו של כל אחד, בפיקוח ההורים.

3.

העוררת הגישה ערר לבית המשפט המחוזי, שכאמור החליט לקבלו בכל הנוגע לחבר ואילו לדחותו ככל שמדובר במשיב. יחד עם זאת, יצוין כי לגבי החבר נקבע כי יש להביא בפני בית המשפט הצעה

שונה לחלופת מעצר מזו שנתקבלה. הסיבה לקבלת הערר לעניין השותף הייתה כי בהודאתו במשטרה הוא אישר שהשליך אבנים וכן כי סיפק אבנים לאחרים על מנת שהם יזרקו אותם. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הראיה היחידה הקושרת את המשיב הינה דבריו של שותפו בעוד שהוא עצמו הכחיש שהשליך אבנים.

4.

דעתי היא כי אין להבדיל מבחינת הראיות בין השניים, כיוון שדבריו של השותף בהחלט מפלילים את המשיב. נוסף על כך, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי השניים היו רעולי פנים וכי נמלטו מן השוטרים. המשיב אף אמר לשוטר שעצר אותו "זה לא אני". הדברים מצביעים על תחושת אשם. אכן, השותף העלה "טענות זוטא". מקומן של טענות אלה במשפט עצמו ולא בשלב הנוכחי. מסקנתי, אם כן, היא כי התשתית הראייתית מספקת לעניין מעצר, אף כשמדובר במשיב ולא רק בחברו.

5.

השאלה הבאה הנשאלת היא האם ראוי אומנם לעצור את המשיב לעת הזו. השאלה עולה במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר של המשיב. לאור נסיבות הזמן אינני רואה מנוס ממעצר בשלב הנוכחי. מקרים דוגמת זה בו עסקינן התעוררו בעבר בתקופות מתיחות על רקע מבצעים צבאיים. בפסיקה מוצאים אנו מקרים לא מעטים בהם בני נוער שביצעו מעשים דומים אכן נעצרו. השופט מ' חשין כינה עבירות דוגמת אלה המיוחסות למשיב "עבירות שהזמן גרמן" (בש"פ 7705/00 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 26.10.00)). אף שמחליט אני לקבל את הערר, חובה להוסיף שתי הערות: ראשית, הנחתי היא כי משפטו של המשיב (וממילא זה של חברו) ייפתח בהקדם ויתנהל בזריזות רבה יותר מאשר מקובל לגבי נאשמים בגירים. שנית, אם שינוי העתים, ויש לקוות בהקדם, יהיה מקום לשקול באופן מיידי שחרור לחלופת מעצר.

6.

אי לכך, מתקבל הערר כאמור לעיל.