בש"פ 2972/01 שמעון קדוש נ. מדינת ישראל

בכתב האישום שהוגש נגד העורר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי מאז חודש ספטמבר 1999, ובמספר הזדמנויות, הוא רכש מאחרים סם מסוכן מסוג קוקאין, 50 גרם בכל פעם. כמו כן נטען כי הוא מכר את הסם לאחרים. בגין כך יוחסו לו עבירות של אחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי וסחר בסם.

על אף שהעבירות בוצעו לקראת סוף שנת 1999, נעצר העורר רק בחודש פברואר 2001, הואיל ומי שאמור היה לשמש עד תביעה מרכזי בעניינו, הוא מי שייבא את הסם מונצואלה לישראל, וזה נמלט מהארץ ונעצר רק בחודש פברואר שנה זו.

בית המשפט המחוזי מצא שבידי המדינה ראיות כדי להוכיח את הנטען על ידה בכתב האישום, ומסקנה זו מקובלת עלי. חרף זאת מצאתי את עצמי תוהה אם נכון יהיה לעצור את העורר, ולהלן אבהיר את דברי.

כאמור, תחילתה של הפרשה בשנת 1999, אך היא נחשפה רק במהלך שנת 2000 כאשר מי שייבא את הסם לישראל, יחזקאל זפט, נעצר ונחקר. באותו שלב לא נקרא העורר לחקירה והוא גם לא נעצר, בין היתר, משום שזפט נמלט מישראל. במצב זה מותר להניח כי מאז הפליל זפט את העורר ועד אשר נעצר בפועל (פברואר 2001), היתה בידי המשטרה הזדמנות לעקוב אחר מעשיו של העורר, על מנת לנסות לבחון אם יש במעשיו בחיי היום-יום כדי לאמת את החשד אשר דבק בו לאור עדותו של זפט.

ראייה מפלילה כזו אין בידי המשיבה, ולכאורה, יש בכך כדי לערער את עוצמתן של הראיות המפלילות. אך עובדה היא, שבמשך הזמן נמצאה עדות נוספת (אילנית דיין-פרואה) המפלילה אף היא את העורר, ועל כן יתכן גם יתכן שלעורר, שהוא בעל הרשעות רבות, גם מתחום הסמים, נודע על מעצרו של זפט, ועל כן נזהר שלא למעוד באותם חודשים שחלפו עד למעצרו.

במצב זה לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתה של הערכאה הראשונה. אם תוכחנה העובדות אשר יוחסו לעורר, המסקנה תהיה כי מדובר במי שסוחר בסם, ובהיקף לא מבוטל, ובכך די כדי להקים עילת מעצר. לנוכח עברו של העורר, נראה לי שחלופת מעצר לא תהווה פתרון למסוכנותו, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.