בש"פ 298/01 אריק אלבז נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.ביום 29.12.00 הוגש נגד העורר כתב אישום בת.פ. 40413/00 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירות בנשק, נסיון שוד וחבלה חמורה שלא כדין בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, באוקטובר 2000, או בסמוך לכך, מצא העורר, במטע של ערבים במסגרת שירות מילואים באיזור חלחול, אקדח טעון במחסנית שהכילה כדורים ומוכן ליריה. העורר נטל את האקדח והוביל אותו במכוניתו בתוך בקבוק הנועד לשמש משתיק קול, ללא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו. על פי אישום שני, המיוחס לעורר, ביום 20.12.00 בשעה 11:00, או בסמוך לכך, ביקש העורר מחלפן כספים בשם אלי דניאל (להלן: "המתלונן" ), שבינו לבין העורר היכרות ארוכת שנים, שיתלווה אליו במכוניתו מחולון לבית דודו בראשון לציון, כדי למכור לו 3000$. כשהגיעו לראשון לציון נטל העורר מתא המטען תיק ובו האקדח, שהיה נתון בתוך הבקבוק הנזכר, הצמיד את התיק אל גופו של המתלונן, לחץ על הדק האקדח וירה במתלונן במטרה לאלצו לתת לו את הכסף שהיה ברשותו. המתלונן יצא מן המכונית, והעורר הכניס את ידיו לכיסי מעילו וניסה ליטול ממנו את הכסף. המתלונן התנגד והעורר ברח. כתוצאה מהירי חדר כדור לגופו של המתלונן באיזור הצלעות, והוא נפגע במעי הגס, בקיבה, בכבד ובתריסריון ונזקק לניתוח.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 93009/00). בבקשה צויין, כי לאחר המעשה נמלט העורר והתחבא בבית מלון, תוך התחזות לאחר, ולאחר כשבועיים נעצר. יצויין, כי העורר הודה במעשים המיוחסים לו ושיחזר אותם בפני חוקרי המשטרה. בא-כוח העורר לא חלק בפני בית המשפט על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום והוא הסכים כי קיימת עילה למעצרו של העורר. עם זאת ביקש בא-כוח העורר, כי בית המשפט ישקול את האפשרות לשחרר את העורר בחלופת מעצר, וזאת לאור עברו הנקי של העורר, היותו איש משפחה שעבד קשה כדי לפרנס את משפחתו בכבוד, וכדי לעזור לאחיו שנקלע לחובות כספיים בשל הימורים. נטען, כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו מתוך מצוקה קשה. חלופת המעצר שהוצעה היא בית אמו של העורר תחת פיקוחה ופיקוח שני אחיו הבגירים.

3.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופטת ר' לבהר-שרון, קבע ביום 8.1.01 כי לעורר מיוחסת מסוכנות סטטוטורית, מכיוון שביצע מעשה אלימות תוך שימוש בנשק, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. כן קבע בית המשפט, כי מסוכנותו של העורר נלמדת גם מנסיבות האירוע, במהלכו ניסה העורר לפתור את בעיותיו הכלכליות באמצעות שוד מזוין ואף גרם לפציעתו של המתלונן. בנסיבות אלה לא מצא בית המשפט מקום להורות על חלופת מעצר. בעניין זה אמר בית המשפט את הדברים הבאים:

אין כל מצוקה המצדיקה ביצוע שוד, תוך שימוש בנשק חם, כאשר הנאשם אינו בוחל באמצעים לביצועו. מי שמעז לנקוט באלימות, כדי לשדוד חפים מפשע, דינו שייעצר עד תום ההליכים נגדו. קל וחומר כאשר מדובר באלימות חמורה, תוך שימוש בנשק חם, ולאחר תכנון מוקדם של מעשה העבירה. רק בנס לא נגרם למתלונן נזק חמור יותר. ואם לא די בכל אלו, הרי שלאחר המעשה, נמלט המשיב והתחבא בבית מלון, תוך התחזות לאחר.

4.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. בעררו בכתב טוען בא-כוח העורר, כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר, כמצוות החוק. בא-כוח העורר טוען, כי לגרסתו של העורר נפלט לו כדור, לא הייתה לו כל כוונה לפגוע במתלונן והוא מתפלל להחלמתו. הוא מדגיש את חרטתו המלאה של העורר על מעשיו ואת שיתוף הפעולה המלא שלו במהלך החקירה המשטרתית, שכלל הודאה ושחזור. כמו כן הוא מציין, כי אין לעורר עבר פלילי, כי זו הפעם הראשונה בה הוא נתון במעצר וכי הסתבכותו נעוצה ברצונו לסייע לאחיו, שנקלע לקשיים כלכליים. עוד נטען כי מצבו הנפשי של העורר הוא קשה ביותר. לבסוף, טוען בא-כוח העורר, כי חלופת המעצר שהוצעה, בבית אימו של העורר בפיקוחה ובפיקוח שני אחיו הבגירים, היא חלופת מעצר הולמת אשר יש בה להשיג את מטרות המעצר.

5.בדיון לפני חזר בא-כוח העורר על טענות אלו. בא-כוח העורר הדגיש, כי בית המשפט המחוזי כלל לא בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, לא ביקש תסקיר מעצר ולא שמע את אמו של העורר. באת-כוח המדינה התנגדה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. באת -כוח המדינה טענה, כי חלופת המעצר נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי, ונדחתה על ידו בשל מסוכנותו הרבה של העורר. באת-כוח המדינה הוסיפה, כי מסוכנותו של העורר נלמדת גם מכך שהאקדח היה ברשותו מספר חודשים והוא לא העבירו לרשויות. כן נטען, כי חלופת המעצר שהוצעה אינה הולמת, כיוון שהעורר רימה את אמו כאשר גנב ממנה שיקים וזייף את חתימתה, ומכאן כי אין ביכולתה לפקח עליו.

6.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי. השתכנעתי, כי בשל חומרת העבירות אין בנסיבות המקרה בחלופה אשר הוצעה כדי להשיג את מטרות המעצר. בעיות כלכליות, חמורות ככל שיהיו, אינן מצדיקות שימוש בנשק חם. העורר מצא אקדח ולא דיווח על כך לרשויות, החזיק בו מספר חודשים, ביצע שוד מתוכנן היטב מראש, וגרם לפציעתו של אדם. אופי העבירות וחומרתן מלמדות על מסוכנותו של העורר לציבור, ועל כך שלא ניתן להסתפק בחלופה שהוצעה.

אי לכך הערר נדחה.