בש"פ 942/04 אלטורי סאלם נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של שוד מזוין והחזקת נשק. על-פי כתב-האישום, הגיע העורר לסניף הדואר ברהט ביום 22.11.2003 ובאיומי אקדח, שאותו דרך תוך כדי האירוע, דרש מעובד הסניף כי ייתן לו את הכסף, ונמלט עם מגירה שהכילה 40,950 ₪.

2.בהחלטתו מיום 27.1.2004 הורה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי ממשי להרשעתו של העורר ובקובעו עוד כי "קיימת עילת מעצר ואף עולה חזקת מסוכנות מהתנהגותו של [העורר]". בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי העובדה שהעורר מתכחש לביצוע העבירה תוך הצגת אליבי שיקרי, לכאורה, וכן הסתרת הנשק שבו נעשה שימוש, יש בהם כדי לתת משנה תוקף לחזקת המסוכנות. על כן, סבר בית-המשפט המחוזי כי יש להורות על מעצרו של העורר, כאמור, ודחה את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר, עליה המליץ גם שרות המבחן.

מכאן, הערר שבפניי, במסגרתו טוען העורר כי שגה בית-משפט קמא בדחותו את המלצת שירות המבחן להורות בעניינו על חלופת המעצר שהוצעה, וזאת נוכח עברו הפלילי שאינו מכביד, נסיבותיו האישיות וכן נוכח החלופה ההולמת שהוצעה בביתו של בן משפחה בלוד.

2.בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אכן מצווה בית-המשפט לבחון אפשרות לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, גם מקום שבו קיימת עילת מעצר ועולה חזקת מסוכנות ממכלול הנסיבות ומהתנהגות הנאשם. זאת, כהוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, לפיה אין להורות על מעצר אלא אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת שפגיעתה בחרותו של הנאשם פחותה (ראו: בש"פ 603/98 עופר ארד ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נב(1) 425, 432; בש"פ 1065/03 חי עזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1071/03 עדנאן סלמאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפניי ראה בית-משפט קמא לנכון להורות על קבלת תסקיר מעצר מאת שרות המבחן ולאחר שנתקבל התסקיר הראשון מיום 18.1.2004, במסגרתו נבחנה ואף נמצאה ראויה חלופת המעצר שהוצעה בביתו של מר מוסא אלטורי בעיר לוד, סבר בית-משפט קמא כי יש מקום לקבלת תסקיר משלים. זאת בשל העמדה שהביע שרות המבחן באותו תסקיר, לפיה אין בידו להעריך את "רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות" מצד העורר. נוכח דברים אלה, הורה בית-משפט קמא לשרות המבחן "להגיש תסקיר משלים אשר בו תהא התייחסות למסוכנות [העורר] כפי שעולה מעברו ומן המעשה המיוחס לו וכיצד יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לענות על מסוכנות זו". התסקיר המשלים הוגש ביום 25.1.2004, אך בדיון שהתקיים בפני בית-משפט קמא ביום 27.1.2004 קבע בית-המשפט כי גם התסקיר המשלים אינו שולל את מסוכנות העורר, ומטעם זה וכן מן הטעמים שפורטו לעיל הורה, כאמור, על המעצר.

3.החלטת בית-משפט קמא בדין יסודה. החובה המוטלת על בית-המשפט לבחון אפשרות לחלופת מעצר, אין בה כדי להטיל עליו חובה לאמץ את חלופת המעצר המוצעת, גם אם זו נבחנה על-ידי שרות המבחן ונמצא, כמו במקרה שלפניי, כי המפקחים המוצעים הינם ראויים לעצמם, שהרי בית המשפט מחויב לבחון ולשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זה עליו להשתכנע כי בכוחה של חלופת המעצר להשיג את תכלית המעצר ולהפיג את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם העומד בפניו (ראו: בש"פ 298/01

אריק אלבז נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ; בש"פ 1210/01 אהרון לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה דנן המליץ שרות המבחן על החלופה שהוצעה בעיר לוד, הרחוקה מאזור מגוריו של העורר, ואף ציין בתסקיר המשלים כי התרשם מבן המשפחה מוסא אלטורי ומבנו עלי אלטורי, כמי שיש להם יכולת ונכונות להתמודד עם האחריות הנדרשת להשגיח על העורר במסגרת חלופת המעצר. עוד ציין שרות המבחן בתסקיר המשלים כי למרות גישתו של העורר "המטשטשת והמשטחת התנהגות בעייתית", הרי שהרחקתו מבני משפחתו, חששו מפני אפשרות של חזרה למעצר וכן תחושת האחריות שיש לו כלפי בני שבטו, "יש בה[ן] כיום כדי לצמצם סיכון להפרת תנאים". עמדה זו של שרות המבחן מעידה על עצמה שהיא עמדה מסויגת. בתסקיר הראשון הציג שרות המבחן הסתייגות ברורה בעניין מסוכנותו של העורר בציינו כי אין בידו להעריך את רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו, ואף בתסקיר המשלים אין שרות המבחן אומר אלא שהחלופה יש בה כדי ל"צמצם סיכון להפרת תנאים", בהדגישו בשני התסקירים כי ראוי להוסיף לחלופת המעצר "ערובות כספיות גבוהות". עמדתו המסויגת של שרות המבחן בתסקירי המעצר ומסוכנותו של העורר הנלמדת ממעשה השוד המזוין המיוחס לו בכתב-האישום, מצדיקים את הגישה שנקט בית משפט קמא בהעדיפו את האינטרס הקיים בשמירה על ביטחון הציבור מפני העורר, על-פני שחרורו לחלופת מעצר, חלופה שאין בה, בנסיבות העניין, כדי להפיג במידה מספקת את הסיכון הנשקף מן העורר.

הערר נדחה.