בש"פ 2981/00 מורוד קושמקוב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין פלילי, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בעבירות של איומים ושל תקיפת בן זוג הגורמת לחבלה של ממש. על-פי הכתוב בכתב האישום תקף העורר את אשתו בביתם, סטר על פניה, חנק אותה בצווארה, ואחרי שנמלטה לחדר אחר, דחף אותה והפילה אל הרצפה. כשנפלה ארצה, בא העורר, בע בראשה ודרך על גבה. כתוצאה מכך נחבלה בראשה ובפניה. באותו מעמד איים העורר על אשתו באומרו לה כי יהרגנה, וישרוף את ביתה עליה, ברגע שיצא מהכלא.

לא היתה מחלוקת בבית משפט השלום בדבר קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של העורר ובדבר קיומה של עילת מעצר בעניינו. הדיון נסב שם בעיקרו על השאלה אם יש מקום לבחור בחלופה אחרת למעצר. בית המשפט בחן את הצעת העורר לשהות בבית אחותו ובבית אימו ומצא שאין בחלופה זו כדי להסיר את החשש מפני מסוכנותו של העורר.

במועד מאוחר יותר פנה העורר בבקשה, לבית משפט השלום, לעיין מחדש בהחלטה לעצור אותו עד תום משפטו. בית המשפט ביקש משירות המבחן למבוגרים ליתן תסקיר אודות העורר ולאחר קבלת התסקיר, בא לכלל מסקנה כי שירות המבחן אינו תומך בפועל בחלופת מעצר כלשהי. בנסיבות אלה לא ראה בית המשפט לשנות מהחלטתו. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, לאחר שבית המשפט המחוזי מצא אף הוא כי אין מקום לחלופת מעצר בנסיבות המקרה. כנגד החלטה זו מופנה הערר. עיקר טענתו של העורר היום היא כי היה מקום להסתפק בחלופת מעצר ולהורות לו לשהות בבית אימו ואחותו. הוא מצביע על כך שאשתו, המתלוננת, מבקשת לבטל את תלונתה למען שלום בית, והוא מוסיף וטוען כי המעשה, שבגינו הוא עומד לדין, אינו חמור וכי הוא נבע מן המצוקה הכלכלית שהעורר מצוי בה.

דין הערר להידחות.

העבירה המיוחסת לעורר חמורה. העורר חבל באשתו ולא חדל מלתקוף אותה גם אחרי שנחבלה בפניה בעת שהופלה ארצה. הוא איים לפגוע בה ולשרוף את ביתה מיד לכשיצא מבית הכלא. המתלוננת מגוללת בעדותה במשטרה מסכת קשה של מעשי אלימות, מצד העורר, המתמשכים והולכים, מיום נישואיהם ועד היום. המתלוננת מתארת בעדותה מעשי אלימות שמבצע בה העורר בתדירות דחופה, לעיתים בשל מחלוקות של מה בכך. היא מספרת על נטייתו של העורר לטיפה המרה ותולה גם בנטייה זו את התנהגותו התוקפנית. גם שירות המבחן, בתסקיר שערך אודות העורר, קובע כי לא ניתן לשלול את מסוכנותו ובוחר שלא להביע דעה על חלופת המעצר המוצעת על ידי העורר.

לא שוכנעתי כי חלופת המעצר המוצעת תיטול מן המסוכנות שבהתנהגותו של העורר. לעורר הרשעות קודמות בעבירות הנגועות באלימות קשה. בין השאר הוא הורשע בעבר בתקיפת בת זוגו הקודמת ובגרימת חבלה של ממש.

גם החשש שמביעה המדינה היום מפני שיבוש הליכי המשפט אינו חשש שווא. חשש שכזה טבוע בעבירות מן הסוג המיוחס לעורר, מעצם טיבן, והעובדה שהמתלוננת מבקשת היום, במענה לדרישת אביו של העורר, לבטל את דברי תלונתה אינה גורעת מן החשש הזה. נהפוך הוא: בנסיבות המקרה היא אך מגבירה את החשש האמור. השאלה אם לבחור בחלופה אחרת למעצר נבחנה בבית משפט השלום, פעמיים, ובבית המשפט המחוזי, ולא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטה שנתקבלה.

הערר נדחה.