בש"פ 2981/01 מתן הרכבי נ. מדינת ישראל

1.העורר הובא לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות שעניינן סחר בסם מסוכן מסוג מריחואנה, אספקתו, ואחזקתו של הסם שלא לצריכה עצמית. כתב האישום מונה מספר אירועים מן הסוג הזה אשר התרחשו במשך השנה אשר קדמה לחודש פברואר 2001.

לבית משפט השלום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, ובית המשפט נעתר לכך אף שהיה מוכן להניח כי אספקתו של הסם היתה לקבוצה מצומצמת של ידידים. בית המשפט סבר, כי נכון ללכת בדרך זו, הואיל ומגמתה של הפסיקה היא לקטוע את רשת הפצתו של הסם בכל אחד משלביה, והעורר נמנה על אלה שהפכו את הסם לעיסוק קבוע ומתמשך.

בית משפט השלום לא שינה מדעתו זו, גם לנוכח גילו הצעיר של העורר (יליד 1977) ועברו הנקי, בין היתר, גם משום שחלופת המעצר שהוצעה נמצאה לא-ראויה.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, וזה הגיע למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטתה של הערכאה הראשונה.

2.ההחלטה לעצור אדם, גם לאחר שהוכחה בעניינו עילה לכך, היא בבחינת מוצא אחרון בו נוקטים, ולאחר שנבחנו חלופות העשויות לייתרו. לעניין זה צריך לתת את הדעת גם לנסיבותיו של העורר, לאמור בתסקירו של שירות המבחן מקום שתסקיר כזה מוגש, ואף להשלכות של מעצר כזה על מי שלא התנסה בו עד כה.

כך נהגו שתי הערכאות שקדמו לי, ולא סברתי שיש מקום להתערב בתוצאה אליה הגיעו. המעשים אשר יוחסו לעורר לא היו בבחינת מעידה חד פעמית או משובת נעורים, אלא שרשרת ארוכה של מעשים אשר סכנתם לציבור אינה טעונה הוכחה.

מערכת אכיפת החוק קידשה מלחמה נגד נגע הסמים, ועל מנת לצמצם את היקפו, נכון יהיה לנהוג ביד קשה במי שעוסק בכך, אף בטרם הורשע, שהרי נשקפת ממנו סכנה לציבור ולשלומו (בש"פ 1098/98, 46601/97, 1911/01). כזה הוא העורר, שעל אף היותו אדם צעיר, הוא בוגר דיו כדי להבין כי מעשיו תורמים להרחבת מעגל המשתמשים בסם. ואם חרף כל אלה לא נמנע מביצוען של העבירות, אין מנוס מהמסקנה שמעצרו חיוני ויש להעדיפו על חלופות אחרות, באשר אין באלה כדי למנוע את מסוכנותו.

הערר נדחה.