פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
1098/98
בפני:
כבוד השופט י. קדמי
המערער
:
דוד
שם טוב
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
כנגד החלטת מעצר עד תום
ההליכים
לפי סעיף 53 לחוק סדר
הדין
הפלילי (סמכויות אכיפה -
מעצרים),
תשנ"ו - 1996.
תאריך
הישיבה: כ"ד בשבט תשנ"ח (20.2.98)
בשם
המבקש: עו"ד צדוק חוגי
בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ
החלטה
נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 1161/98), בו מיוחסת לו החזקת 43 כדורי אקסטזי ו- 890 בולי ל.ס.ד. שלא לצריכה עצמית. עם הגשת כתב האישום נתבקשה החזקת העורר במעצר עד תום ההליכים; ובית המשפט נעתר והורה בהתאם.
העורר ערר על החלטתו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב.ש. 133/98) והערר נדחה. מכאן הערר שבפני.
טענתו המרכזית של ב"כ העורר היא, שאין בחומר החקירה "ראיה לכאורה" להוכחת האשמה המיוחסת למרשו. טענה זו נבחנה בחון היטב על ידי שתי הערכאות שקדמו לי; וההחלטות המפורטות שניתנו על ידן - ובמיוחד אמורים הדברים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בפניו נפרשה במלואה קשת ההשגות של ב"כ העורר כנגד החלטתו של בית משפט השלום - מדברות בעד עצמן ומיתרות חזרה על האמור בהן.
אישומו של העורר נשען בבסיסו על שניים אלה: עדותו של תצפיתן שראה את העורר מוציא קופסה לבנה מכרית זהובה, שנמצאה במגרש פנוי, ונוטל מתוכה "דבר"; ועדותו של שוטר שני, שיצא סמוך לאחר מכן לעצור את העורר, לפיה השליך העורר מידיו "דבר", עובר למעצרו. בכיוון שאליו השליך העורר "דבר" כאמור, נמצאו 4 כדורי אקסטזי; ובסמוך לאותו מקום, נמצאה קופסת סרט צילום למצלמה ובתוכה 39 כדורי אקסטזי נוספים. ואילו בחיפוש שנעשה בכרית הזהובה, נמצאה קופסה לבנה ובתוכה כמות גדולה של בולי ל.ס.ד..
ב"כ העורר טרח להציג בפני שתי הערכאות שקדמו לי "פגמים" ו"ליקויים" בדו"חות השוטרים הנוגעים בדבר; וכן "אי התאמות" בין הדו"חות האמורים בינם לבין עצמם ובין האמור בהם למימצאים בשטח.
המאמץ שעשה ב"כ העורר באיתור ה"פגמים", ה"ליקויים" ו"אי ההתאמות" כאמור - הראוי להערכה כשלעצמו - יסייע לו בוודאי בחקירתם של השוטרים, כאשר אלה יעלו על דוכן העדים. ברם, בשלב הנוכחי, לענין קיומה של "ראיה לכאורה" למעצר, אין בכוח ה"פגמים", ה"ליקויים" ו"אי ההתאמות" הללו - כמוסבר היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי - כדי ליטול מן הדו"חות האמורים, על ה"הבהרות" שצורפו להם, את כוחם הראייתי לשמש תשתית ראייתית לכאורית ל"סיכוי סביר" להרשעה.
בפני חזר ב"כ העורר על טענותיו האמורות; ואין לי אלא להפנותו אל החלטתו של בית המשפט המחוזי. גם הטענה שנמנעה מן העורר ראיה לזכותו, בשל כך שלא נערכה בדיקה לגילוי טביעות אצבעות על גבי החפצים שבהם נגע לפי דו"ח התצפיתן, אינה מסייעת לו בשלב זה, לנוכח "עדות הראיה" של התצפיתן; ואילו להעדר ראיה ל"משקל" הסמים כבסיס לכאורי להחזקתם שלא לצריכה עצמית אין נפקות, בהתחשב בכך שמסקנה זו מתחייבת מן הכמות של הכדורים והבולים.
לצד הטענות בדבר העדר "ראיה לכאורה", מבקש ב"כ העורר לחזור ולבחון חלופת מעצר למרשו; כאשר, לדעתו ניתן לקדם את פני הסיכונים הכרוכים בשחרורו ע"י הרחקתו לעיר אחרת, כתנאי לשחרור בערובה. לשיטתו של ב"כ העורר, אין לקבוע כלל גורף, שהחזקת כמות סמים המקימה חזקה להחזקה שלא לצריכה עצמית, שוללת "חלופת מעצר"; וטענתו היא, שיש לבחון חלופת מעצר גם במקום שבו מוחזקים סמים שלא לצריכה עצמית, עפ"י הנסיבות המיוחדות של כל מקרה.
במקרה דנא - משלים ב"כ העורר את טיעונו בעניין זה - אין שמץ של ראיה לכך, שהעורר עסק בסחר בסמים שנתפסו ברשותו; ועצם החזקתם - אם ימצא כי אכן החזיקם - אינה מצדיקה, כשלעצמה, שלילת זכותו ל"חלופת מעצר".
עמדתו של ב"כ העורר אינה מקובלת עלי. התנהגותו של העורר עובר למעצרו - נטילת כמות סמים הדרושה להפצה מיידית מזדמנת ממקום מחבוא מרכזי - מציבה אותו בשרשרת הפצתם של אותם סמים. ניסיון החיים מלמד, כי הסיכון שהעוסקים בהפצת סם לא יוכלו שלא לחזור ולהשתלב בפעילות ההפצה עם שחרורם בערובה, הינו סיכון מוחשי וממשי; ובהעדר טעם מיוחד המצביע על כך כי במקרה נתון לא כאלה הם פני הדברים, די בסיכון האמור כדי לשלול חלופת מעצר. טעם מיוחד כזה לא הוצג בפני.
לאור כל האמור לעיל הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ד בשבט תשנ"ח
(20.2.98).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98010980.
H02