בש"פ 2983/00 דב פיכמן נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, מרמה, בידוי ראיות, התחזות, הדחה בחקירה, הפרת הוראה חוקית, וקשר לפשע.

בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 6.6.99, הורה לשחרר את העורר בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית או מזומנים בסכום של 750,000 ש"ח ובנוסף לכך, ערבויות של צד ג' בסכום כולל של 400,000 ש"ח.

בעקבות ערר על ההחלטה שהגיש העורר הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי וזה החליט להפחית את סכום ההפקדה ולשעבד תחתיה מקרקעין כפי שהציע העורר. ושוב פנה העורר לבית המשפט המחוזי בבקשה להפחית את סכום ההפקדה ומשלא נתקבלו בקשותיו במלואן, חזר וערער לבית המשפט העליון שהחליט, ביום 8.9.99 להקטין עוד את סכום הערבויות הבנקאיות, ולהעמידן על סכום כולל של

300,000 ש"ח.

2.העורר שב ופנה לבית המשפט המחוזי וביקש להקטין עוד את סכום הערבויות הבנקאיות. בית המשפט המחוזי לא נעתר לו. ביום 2.12.99 פנה העורר לבית המשפט העליון בערר על החלטת בית המשפט המחוזי. הוא הסביר כי הפחתת הערבויות דרושה לו על-מנת שיוכל לשלם לעורכי-דינו את שכר הטרחה שלהם והצביע על מצבו הכלכלי הקשה. הערר נדחה. כיוון שכך, שב העורר ופנה לבית המשפט המחוזי וביקש עוד הפחתה בסכום הערבויות הבנקאיות. הוא הצביע על כך שבינתיים הוכרז כפושט רגל וחזר על טענותיו האחרות. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.4.2000 מצא כי אין מקום לבקשה החדשה, אך לפנים משורת הדין, הפחית עוד את סכום הערבות הבנקאית, והעמידה על סך של 260,000 ש"ח.

3.כנגד החלטה זו האחרונה הוא עורר היום. הוא מסביר כי הטלת הערבויות הבנקאיות מכבידה עליו בניהול משפטו והוא מדגיש כי לא יגרם כל קושי אם הערבות הבנקאית כולה או חלקה תומר בשעבוד על מקרקעין שבבעלותו.

בא-כוח המדינה מתנגד לקבלת הערר, ומציין כי דבר לא השתנה מאז ההחלטה האחרונה של בית המשפט העליון, למעט העובדה שהעורר משלם כל חודש 750 ש"ח בתיק פשיטת הרגל שלו. עובדה זו כבר הובאה בחשבון החלטת בית המשפט המחוזי, שהפחית את הערבות בסכום העולה מצרוף התשלומים החודשיים שהעורר אמור לשלם במסגרת תיק פשיטת הרגל שלו בשנים הקרובות. לא שוכנעתי כי קיימת עילה להפחית עוד.

הערר נדחה.