בש"פ 2999/00 סעד גמאל נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה - מפי השופטת נ' שרון - לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 143/00 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

1.ביום 17.2.2000 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו שני אישומים: אישום אחד כולל עבירות של עשיית עסקה וסחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. האישום השני כולל עבירות גניבה, החזקת נשק והובלתו בלא רשות על-פי דין וכן סחר ועשיית עסקה בנשק. על-פי האישום הראשון, החל משנת 1997 ועד תחילת שנת 1999 השתתף העורר, ביחד עם אדם נוסף, בעסקאות סחר בסמים מסוכנים מסוג הרואין בכמויות הנעות בין 200 ל250- גרם בכל עסקה. על-פי האישום השני, בחודש אפריל 1995 גנב העורר אקדח מרכב בישוב ברקן, במאי 1995 הוא העביר אותו לאדם אחר ובתמורה קיבל סמים מסוכנים מסוג הרואין לצורך שימוש עצמי.

2.יחד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, בקשה לה נעתר בית המשפט ביום 26.3.2000. העורר לא חלק על כך שקיימת תשתית ראייתית לכאורה וקיימת עילת מעצר והדיון נסב סביב האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בא-כוח העורר ביקש להורות על חלופת מעצר שתהיה במוסד גמילה בתמרה. בית המשפט עמד בהרחבה על ההלכה לפיה בעבירות של סחר בסמים ישוחרר הנאשם לחלופת מעצר רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. הוא לא מצא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, המאפשרות שחרור בחלופת מעצר. אל רצונו של העורר להתחיל דווקא כעת בתהליך גמילה, לאחר שבעבר שהה חודשיים בקהילה הטיפול בתמרה ללא הצלחה, התייחס בית המשפט כאל נסיון מגמתי.

3.בית המשפט המחוזי ציין כי לעורר עבר פלילי, הכולל עבירות נשק, עבירות אלימות ואיומים. על רקע זה פסק בית המשפט כי:

נוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר - עסקאות בסם מסוג הירואין בכמות גדולה, החזקת סם מסוכן ועשיית עסקה באקדח שנגנב - ולנוכח עברו הפלילי של [העורר], בנסיבות אלה קיים חשש שה[עורר], במידה וישוחרר, יהווה סכנה לביטחון הציבור ולכן אין תחליף למעצרו עד תום ההליכים.

4.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. בא-כוח העורר חזר בפני על הטענה כי ראוי לשחרר את העורר לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית בתמרה, שם בכוונתו לעבור טיפול גמילה מסמים. הוא מציין כי מנהל המוסד הסכים להחזירו למוסד לאחר שסולק משם, וכי רצונו להשתקם ולהיגמל אינו מגמתי אלא רצון עז וכן. כתמיכה לטענתו הוא הציג את החלטתו של בית משפט השלום בעכו בב"ש 4827/99 (ת.פ. 6657/99) מיום 23.3.00, בה החליט השופט צמח לאפשר לעורר לחזור למוסד הגמילה. בא-כוח העורר סיפר עוד, כי אחיו של העורר נעדר יותר משישה חודשים וקיימת סכנה ממשית לחייו, והוא מסר הודעות בקשר לעבירות המיוחסות לו בתקווה שהדבר יביא למציאת אחיו.

5.בא-כוח המדינה התנגד לשחרורו של העורר לחלופת מעצר במוסד גמילה. הוא עמד על החומרה הרבה של העבירות המיוחסות לעורר - סדרת עסקאות בכמויות גדולות מאוד של סם מסוג הרואין וכן עבירות נשק. כן הבהיר בא-כוח המדינה כי החלטתו של בית משפט השלום בעכו לתת לעורר הזדמנות נוספת לגמילה אינה רלוונטית עוד, שכן בינתיים נעצר העורר בקשר לאישומים הנדונים.

6.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי דין ערר זה להדחות. השאלה העומדת לדיון בערר זה היא האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר במוסד גמילה בתמרה. כידוע, לגבי עבירות של סחר בסמים קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית וככלל שחרור בחלופת מעצר אינו יכול לבטל את הסכנה לבטחון הציבור. לכן ככלל, בית המשפט לא ישחרר נאשם למוסד גמילה, כאשר מסוכנותו מצדיקה את החזקתו במעצר. על הבעייתיות הרבה של שחרור בחלופת מעצר למוסד גמילה עמד חברי השופט י' זמיר בבש"פ 225/99 רוני חושינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

גמילה מסם מחייבת רצון מוחלט ונחוש לעבור את התהליך המורכב של גמילה. נאשם המכור לסם, שהוחלט לעוצרו עד תום ההליכים, מביע לא פעם רצון להתחיל תהליך של גמילה. במקרים כאלה קיימת אפשרות שהנאשם, יותר מאשר הוא מבקש להיגמל מן הסם, מבקש להשתחרר מן המעצר, ולו רק למוסד גמילה. אם זהו הרצון, הסיכוי הוא שהליך הגמילה ייכשל. לפיכך, בדרך כלל, אין בית המשפט נוטה לשחרר נאשם מן המעצר, כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה מסם, כאשר מסוכנותו מצדיקה את החזקתו במעצר.

7.כפי שציין בית המשפט קמא, בעניינו של העורר לא התקיימו נסיבות חריגות ויוצאות דופן, המצדיקות את שחרורו לטיפול גמילה עוד בטרם הוכרע דינו. יצוין כי המערער שהה במוסד גמילה בתמרה מיום 7.12.99, לפי החלטת בית משפט השלום בעכו בתיק אחר נגד העורר. ביום 3.2.2000 התברר שהעורר אינו עומד בתנאים להשתתפות בתכנית הגמילה - הוא לא שיתף פעולה עם המטפלים, לא ציית להוראותיהם והפריע למטופלים האחרים, ולכן הוא סולק ממוסד הגמילה. ביום 13.2.2000 הוא נעצר בחשד בעבירות הסמים והנשק המיוחסות לו וביום 17.3.2000 הוגש כאמור כתב האישום ועימו הבקשה למעצר עד תום ההליכים. כעת, לאחר מעצרו, הוא מבקש לשוב למוסד הגמילה. בדומה לבית המשפט המחוזי, לא השתכנעתי גם אני כי לעורר רצון חזק ואמיתי להיגמל מסמים, מעבר לרצונו להשתחרר מן המעצר. מכל מקום, לא השתכנעתי כי שחרורו למוסד הגמילה יבטיח את הציבור מפני הסכנה החמורה של סחר בסמים מסוכנים.

אי לכך, אני מחליט על דחיית הערר.