בש"פ 3020/03 גולן חסון נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר מואשם עם שניים אחרים בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על-פי עובדות כתב-האישום, בתאריך 27.1.03 החזיק העורר בחולות ראשון-לציון סמים מסוכנים על-פי הפירוט הבא: סם מסוג קנאביס בשלושה שקים וכן באריזות נייר בהיקף כולל של 42 ק"ג; וסם מסוכן מסוג קוקאין בהיקף 49.5 ק"ג. למקום בו החזיק העורר בסמים הגיעו שני הנאשמים האחרים. העורר מסר לידיהם סם בהיקף של 30.42 ק"ג של קנאבוס. הם העמיסו את הסם על המכונית ועזבו את המקום ברכב סקודה. העורר עזב את המקום ברכב ב.מ.וו. ביחד עם חברתו.

3.בית-המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר, לאחר שסקר את הראיות בתיק התביעה ומצא כי הן מקימות תשתית לכאורית שיש בה כדי לבסס הרשעה וכדי להקים עילת מעצר עד תום ההליכים.

4.טענות העורר מתמקדות בהיבט הראיות לכאורה. בא-כוח העורר טען בפניי, ברוח טענותיו בבית-המשפט המחוזי, כי קיימים ליקויים מהותיים בחומר הראיות בעניין מרשו, אשר אין בהם תשתית לכאורית למעורבותו באירוע נשוא כתב-האישום. טענותיו בעיקרן הן אלה: התצפיתן המשטרתי – בצלאל מזרחי – הוא היחיד שראה את עסקת הסמים בהתרחשותה והוא לא זיהה את הרכב, את העורר, לא צילם אותם ולא מסר כל תיאור של העורר, לא כתב כי חברתו הייתה במכונית עימו וכל זאת למרות שהיה מצוייד במכשיר לראיית-לילה. כן טען, כי לא נשמר קשר עין בין התצפיתן לבין מכונית הב.מ.וו. המיוחסת לעורר, מן הרגע בו נצפתה בחוף הים – הוא מקום ביצוע העסקה – ועד למעצר העורר במכונית ב.מ.וו. בה נהג, שבוצע במרחק של 6 ק"מ מאותו מקום.

5.התצפית במקום נערכה בעקבות מידע מודיעיני שהגיע למשטרה, על-פיה אמורה היתה להתבצע עסקת סמים באיזור החולות של ראשון-לציון. ביום 26.1.03, התמקמו התצפיתנים במקום ולא העלו דבר. ביום 27.1.03, זיהו את עסקת הסמים נשוא האישום. על-פי דיווחים שונים, הגיע למקום רכב יונדאי, ממנו הורדו שלושה שקים, לאחריו הגיע רכב ב.מ.וו. נהוג על-ידי העורר, כשלידו יושבת חברתו. העורר ירד מהרכב וסידר את השקים בשטח. לאחר-מכן, שוחח עם נהג היונדאי ושניהם עזבו את המקום. בהמשך, חזר רכב הב.מ.וו. למקום ואליו נילווה רכב הסקודה, שבו נמצאו נאשמים 2 ו-3. שלושת הנאשמים יצאו מרכבם, העמיסו שני שקים לרכב הסקודה ועזבו את המקום. צוות הימ"ר עקב אחר שני הרכבים. הסקודה נעצרה מספק דקות לאחר-מכן ובתוכה נתפסו שני הנאשמים האחרים ושני שקי קנאבוס. בסמוך לכך, נעצר העורר ברכב הב.מ.וו., כשלידו חברתו.

אשר לקשר העין עם המכונית: התצפיתן, בצלאל מזרחי, כותב בדו"ח התצפית כי בשעה 19:26 עזבו שני הרכבים את המקום. התצפיתן חגי הקלר כותב, כי רכב הב.מ.וו. נסע לכיוון מזרח, חלף מאחורי האצטדיון ולא נראה עוד. התצפיתן רון אליה כותב, כי בשעה 19:33 ראה את רכב הב.מ.וו. עוזב ולא ראה אותו יותר, אך בשעה 19:03 ציין כי הספרות האמצעיות של מספר הרישוי של מכונית הב.מ.וו. הן 455 ואלה תואמות את ספרות מכוניתו של העורר בה הוא נעצר. התצפיתן עופר גוליצקי ערך תצפית לעבר צומת הרחובות מרילנד-רחבעם זאבי. בשעה 19:26 קיבל דיווח כי הב.מ.וו. נוסעת לכיוונו ולאחר דקה הבחין בה וראה כי מספר הרכב הוא 5345515. הוא ציין, כי ברכב שתי דמויות. גם התצפיתן נועם בקר דיווח כי הבחין בב.מ.וו. וזיהה אותו על-פי מספר הרישוי שלו. גם מיקו גינודי, שנימנה על צוות המעצר, דיווח כי הבחין בב.מ.וו., הצוות זיהה את הרכב ועקב אחריו בנסיעתו עד שנעצר. משילובם של הדו"חות השונים עולה, כי הרכב נמצא כל העת במעקב. יתר על-כן, זיהוי שלוש הספרות האמצעיות ברכב הב.מ.וו. כבר באיזור התרחשות עסקת הסמים והתאמתו למספר הרכב שנעצר ובתוכו העורר, מסירים ספק אפשרי כי מדובר במעצר רכב שנהגו אינו מעורב בעיסקת הסמים. בנסיבות אלה, לא היה אף צורך בעריכת מסדר זיהוי.

הגרעין הקשה של חומר הראיות מצביע על מעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו. זאת, חרף קיומם של אי-דיוקים וסתירות מסוימות בין הדו"חות השונים אשר משקלם וטיבם יבחן במסגרת העדויות במשפט.

6.לחומר ראיות זה נוספת העובדה, כי העורר שמר על זכות השתיקה ולא מסר כל גרסה עניינית בקשר לארועים נשוא האישום, ובקלטת וידאו של החקירה נראה צועק לעבר חברתו "שמרי על זכות השתיקה". כמו כן, מצויים פלטי שיחות ממכשיר פלאפון שנמצא במכונית העורר המעידים על קיום שיחות בין העורר לבין שני הנאשמים האחרים. חברתו של העורר אישרה שמכשיר הטלפון שייך לו. העורר התנגד בכוח לפעולת השוטרים בהליך מעצרו, ולאחר-מכן מסר פרטים שיקריים ביחס לענינים שונים. כך למשל, מסר גרסה בדויה על מקום מגוריו (מיזכר אלון מגן). כשהגיע עם השוטרים לערוך חיפוש בדירה טען כי אינו זוכר באיזו קומה הוא גר (דו"ח פעולה של השוטר נועם בקר). באותו חיפוש נמצאה שקית ובה כ-61,000 ש"ח.

מכלול הנתונים האמורים, כשבצידם אין גרסה חלופית של העורר המפריכה את החשדות נגדו, מעמידים תשתית ראייתית מספקת בעניינו.

לא עלתה מחלוקת לגבי קיומה של עילת מעצר ולגבי אי-התאמתה של חלופת מעצר נוכח אופי העבירות החמורות המיוחסות לעורר, ובהיות עברו הפלילי מכביד.

לאור האמור, הערר נדחה.