בש"פ 3077/13 מדינת ישראל נ. פאדול מחמד

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים, החל מיום 11.5.2013 או עד למתן פסק הדין בת"פ 20495-05-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

1.

ביום 10.5.2012 הוגש נגד המשיב כתב אישום שבו, בתחילה, יוחסה לו עבירת אינוס. לפי הנטען בכתב האישום המקורי, המשיב, אזרח סודני המחזיק באשרת שהייה זמנית בישראל, עבד במהלך שבעת החודשים שקדמו להגשת כתב האישום כמנקה בווילה אשר הושכרה לצורך קיום אירועים (להלן: הווילה ). המשיב נהג לישון על ספה בסלון ביחידת דיור המצויה בתוך מתחם המגורים בווילה. ביום ה-30.4.2012, לפנות בוקר, נערכה בווילה מסיבה פרטית של תלמידי תיכון, ובהם ס' (להלן: המתלוננת ), אשר שתתה במהלך המסיבה לשוכרה. בשעה 3:00 או בסמוך לכך הגיעה המתלוננת ליחידת הדיור בווילה, אשר בה ישנו באותה העת הנאשם ואדם אחר. המתלוננת נשכבה על הספה לצידו של המשיב, אשר לפי כתב האישום הפשיט את תחתוניה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו. לפי הנטען, המתלוננת חשה בכאב ואמרה לנאשם: "די, תפסיק, כואב לי". לפי כתב האישום, בכך בעל המשיב אישה שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמתה החופשית. יצוין שבראשית שלב הסיכומים הודיעה התביעה כי לאחר שקילת הראיות שהובאו ונוכח הערות בית המשפט, היא מסכימה לצמצם את המחלוקת העובדתית ועותרת להרשעת המשיב בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות במקום בעבירת האינוס.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בא-כוח המשיב כפר בקיומן של ראיות לכאורה ובעוצמתן וביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר במהלך הדיון בעניין זה. ביום 30.5.2012 הורה בית המשפט קמא (כב' השופט ר' יעקבי ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים לנוכח קיומן של ראיות לכאורה ולנוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב והחשש מפני הימלטותו מהדין. משלא נסתיים משפטו של המשיב תוך תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת ביום 28.1.2013 בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. נוכח הסכמתו של בא-כוח המשיב לבקשה זו, נעתר בית משפט זה (השופטת א' חיות ) לבקשה והורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

3.

בנקודת הזמן הנוכחית, מצוי ההליך העיקרי בישורת האחרונה, לאחר שהסתיימו פרשות התביעה וההגנה, והתביעה החלה בסיכומיה. דיון לשם סיום סיכומי התביעה ושמיעת סיכומי ההגנה נקבע ליום 21.5.2013.

4.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתקופת ההארכה שעליה הורה בית משפט זה, מונחת לפניי בקשה נוספת של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המבקשת מדגישה את המסוכנות הנשקפת מהמשיב לנוכח המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, כמו גם את החשש המוגבר להימלטותו מאימת הדין, לנוכח היותו אזרח זר בעל אשרת שהיה זמנית בישראל. עוד מציינת המבקשת כי משפטו של המשיב מתקדם בקצב משביע רצון ואף עומד בפני סיום.

5.

בא-כוחו של המשיב מתנגד לבקשת המדינה להותיר את המשיב במעצר, ומבקש שבית המשפט יורה על שחרורו ממעצר ללא כל תנאי. לחילופין, הוא מציע שישוחרר המשיב לחלופה של מעצר בית אצל אחיו. בא-כוח המשיב אינו מלין על התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, אולם הוא סבור שלנוכח נסיבות המקרה והעובדה שחלפה כשנה מיום מעצרו, יש לשחררו ממעצר. בהקשר זה, מציין בא-כוחו של המשיב כי המדינה, לנוכח התפתחויות בהליך העיקרי ושינויים בתשתית הראייתית, החליטה לאחרונה להפחית את סעיף האישום למעשה מגונה בנסיבות מחמירות, תחת עבירת האונס שבה הואשם בכתב האישום המקורי. לגישתו, תיקון כתב האישום מעיד על כך שהמסוכנות הגלומה במשיב נמוכה, מה גם שלדידו היה מקום לבטל כליל את האישום נגדו לנוכח חולשת הראיות בתיק. בא-כוח המשיב סבור שלנוכח האמור חל כרסום משמעותי בראיות לכאורה נגד המשיב, באופן שיש בו כדי להשליך על עילת המעצר. הוא גורס כי כיום עוצמת עילת המעצר נמוכה מאוד, וממילא ניתן להשיגה בדרך של שחרור לחלופת מעצר. בנוסף, לדידו יש להתחשב בנסיבות המיוחדות של האירוע מושא כתב האישום, ובכלל זה בעובדה שהמשיב לא ניסה לרדוף אחר המתלוננת או להכניסה למצב של שיכרות, אלא ישן במיטתו שעה שהמתלוננת הגיעה אליו ונשכבה לצידו, ומנסיבות מיוחדות אלו עולה כי לא גלומה בו מסוכנות גבוהה וכי אין אינטרס ציבורי להשאירו במעצר.

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לסייגים שלהלן. אמנם, חלפה שנה מאז נעצר המשיב, ובית משפט זה לא יורה על הארכת מעצר מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים, אלא בהינתן שיקולים המצדיקים זאת. אולם, במקרה דנן התמשכות ההליכים אינה רובצת לפתחה של המבקשת. מעבר לכך, משפטו של המשיב עומד בפני סיום, שהרי סיכומי הצדדים עתידים להישמע ביום ה-21.5.2013 (הגם שיידרש – ככל הנראה – מועד נוסף לסיכומים). יצוין שלא נעלמו מעיניי טענות בא-כוח המשיב לפיהן יש לשחרר את המשיב ממעצר, תוך התמקדות בכרסום שחל, לשיטתו, בעוצמת הראיות עקב ההתפתחויות בהליך העיקרי ושינוי כתב האישום. ברם, מקומן של טענות אלו להתברר במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר בבית המשפט המחוזי, מה גם שבקשה כאמור אכן הוגשה והדיון בה עתיד להתקיים ביום 16.5.2013. בנוסף, חלופת המעצר המוצעת בבית אחיו של המשיב הועלתה רק בדיון לפנינו, מבלי שנבחנה התאמתה להשגת תכלית המעצר ומבלי שהוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. גם אם אניח כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב פחתה נוכח השינוי בתשתית הראייתית, עדיין אינני סבור כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בלא בחינה של תנאי החלופה על ידי בית המשפט המחוזי, בין היתר בשל החשש להימלטותו מהדין. נושאים אלה – הן הטענה לכרסום בחומר הראיות, הן הבקשה לבחינת חלופה – יעמדו לבחינת בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה לעיון חוזר; בית המשפט המחוזי יפעל כחכמתו, ואינני קובע בהם מסמרות.

בכפוף לאמור, מעצרו של המשיב יוארך אפוא בתשעים ימים נוספים החל מיום 11.5.2013, או עד למתן פסק הדין בת"פ 20495-05-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.