בש"פ 3077/19 עלי מזאועה נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב יפו (מ"ת 50569-06-18, כב' השופט צ' קפאח ) בגדרו נעצרו העוררים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם. כתב אישום הוגש נגד 20 נאשמים, בו העוררים הם נאשמים 2 ו-4 בהתאמה. עיקר עניינו של כתב האישום הוא סחר בסמים מסוכנים במסגרת ארגון פשיעה כאשר נטען כי עורר 2 הוא סגנו של ראש הארגון ואילו עורר 4 מנהל את תחנות הסמים ואחראי על המשגיחים והמוכרים בתחנות.

בית המשפט המחוזי כתב החלטה מנומקת ומפורטת מאוד המשתרעת על 39 עמודים. הסנגור צמצם את היריעה והוא אינו חולק על כך כי הוכח שהעוררים מעורבים בעבירות המיוחסות להם, למעט הטענה שהסחר בסמים מסוכנים נעשה במסגרת ארגון פשיעה. בעניין זה טוען הסניגור כי בית משפט לא היה מוכן לשמוע טענות משפטיות בדבר קיומו של הארגון מהטעם שכבר ניתנו החלטות על ידו, ועל ידי שופט אחר, ביחס לנאשמים אחרים בכתב האישום. המדינה טוענת כי אין נפקות לטענה שהסנגור לא הורשה לטעון בסוגיה המשפטית הואיל ובית משפט נימק את מסקנתו היטב בהחלטותיו הקודמות אף ביחס לנאשם שהסנגור ייצג בבקשה אחרת.

2.

העניין מעלה מורכבות מסוימת אך נראה כי יש לכבד ולבכר את זכות הטיעון של סנגור ביחס לכל נאשם. זכות הטיעון היא חשובה במשפט ובוודאי כך בסוגית מעצר עד לסיום ההליכים. אף אם סנגור טען לגבי נאשם אחד אין זה מונע ממנו לטעון לגבי נאשם אחר, שמיוצג על ידו בדיון מאוחר יותר. כמובן, הוא רשאי להסכים לוותר על הטענה אך זוהי החלטתו ומשלא עשה כך אין מנוס אלא לאפשר לו לטעון על מנת לשכנע את בית המשפט. ודוקו, הסנגור הדגיש כי הוא מסתייג מהקביעה שמדובר בפעילות במסגרת ארגון פשיעה וכי לפי החוק והפסיקה אין מדובר בהתארגנות העונה להגדרה הקבועה בחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 נוכח זאת החלטתי לקבל את הערר באופן שהתיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שבית המשפט ישמע טענות בדבר אי קיומו של ארגון פשיעה לפי הגדרת החוק והפסיקה. על מנת לתחום את הטיעון, ושלא יתפתח לנושאים אחרים, הסכים הסנגור שמסגרת הדיון תהיה על פי האמור בסעיפים 6 עד 37 בערר, המתמקדים בקיומו של ארגון פשיעה.

הערר מתקבל באופן שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי לשומע טענות בסוגיה הנקודתית. התביעה כמובן תקבל זכות התשובה ולאחר סיום הדיון בית משפט ייתן החלטה משלימה.