בש"פ 3086/01 מוחמד חמדאן נ. מדינת ישראל

על רקע סכסוך ממושך בין משפחות חכרוש וחמדן מכפר כנא, נדקר למוות מוחלס חמדן, ומי שנחשד במעשה היה בן משפחת חכרוש. על רקע זה, כך טענה המשיבה בכתב האישום שהגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת, החליטו המשיבים לפגוע ברכושם של בני משפחת חכרוש בכפר.

על פי הנטען, חברו עוררים 1, 2, 3 ו- 4 והציתו את רכושו של פאהים חכרוש: בית, חנות ומחסן (האישום הראשון בת.פ 1057/01). למשיבים 3 ו- 4 יוחסו עבירות דומות גם באישום השני, ובו נטען כי הם הציתו עם אחרים את ביתם ועסקם של טארק ופהמי חכרוש.

למשיב 4 מיוחסת מעורבות דומה גם באישום השלישי באותו תיק. על פי הנטען, חברו אליו אחרים, וביניהם משיבים 5, 6 ו- 7, והפעם הוצת ביתם של סובחי אחמד חכרוש ובניו, אחמד וטלאע.

בת.פ. 1058/01 של בית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי גם משיבים 8 ו- 9 נטלו חלק באותם ארועים נגד בני משפחת חכרוש. על פי גרסת המשיבה, הם הגיעו לביתו של מונדר חכרוש כשהם חמושים באקדחים, ובעוד בני הבית מסוגרים בסלון ביתם ומנסים להגן על חייהם, ירו המשיבים 8 ו- 9 מכלי הנשק שבידם לעבר הבית וגרמו לו נזק.

2.השופט המלומד של בית המשפט המחוזי מצא, כי בידי המשיבה ראיות שיש בהן לבסס הרשעתם של העוררים. ראיות אלו התבססו ביחס לחלקם, על עדותו של מי שנטל חלק בארועים, לוטפי חמדן, וכן על עדותם של מי שהיו קורבנות העבירות, בני משפחת חכרוש. מבית המשפט לא נעלמה העובדה כי כתבי האישום אינם מיחסים לעוררים מעשים מוגדרים, אך הוא סבר שלכך אין ליחס משקל, הואיל והעוררים פעלו כחבורה שלנגד עיניה היתה מטרה משותפת: לפגוע ברכושם של בני משפחת חכרוש, ועל כן יש לראות בכל אחד מהם כמבצע בצוותא של כל המעשים, גם כאלה שלא נעשו על ידו אלא על ידי אחרים.

מבית המשפט לא נעלמה גם העובדה שטענת האליבי של העוררים לא נבדקה, אך הוא קיבל לעניין זה את הסברה של המשיבה, לאמור, הואיל והטענה היתה שהעוררים שהו בסוכת האבלים, שם נכחו רבים אחרים, הרי זו מסוג הטענות שאינה ניתנת לבדיקה ואימות, במיוחד כשבפיהם של העוררים לא היה פירוט של זמנים ושמות עדים אשר יכלו לתמוך בגרסתם.

בית המשפט המחוזי ראה בחומרה את המעשים שיוחסו לעוררים, וסבר כי יש בהם כדי להעיד על מסוכנותם, ועל האפשרות שמעשי האלימות יחודשו אם ינתן להם להלך חופשי. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצר העוררים עד לתום ההליכים, אך הביע את הדעה כי יהיה מקום לשקול חלופת מעצר, אם תושג סולחה בין המשפחות המעורבות בסכסוך, ולאחר שהשקט בכפר יחזור על כנו.

3.בפתח הדיון בערר שהוגש לבית משפט זה, הודיעה באת-כוח המשיבה, כי היא אינה מתנגדת לשחרורם של עוררים 1 ו- 2 בערובה, ולפיכך, ועל דעת בא-כוח העוררים, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את חלופת המעצר שיציעו שני עוררים אלה, ויקבע את תנאי השחרור.

באשר לעוררים האחרים, עיקרו של הערר מופנה כנגד מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה. אכן, מטבעם של ארועים מן הסוג הנדון בתיקים הנוכחיים, ואשר נוטלים בהם חלק רבים, שהעדים מתקשים להגדיר את חלקו של כל אחד מן המתפרעים. חרף זאת, נדמה שיש בסיס לקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומה של תשתית ראייתית, כפי שיובהר להלן.

באשר לאישום הראשון בת.פ. 1057/01, הראיה המפלילה מצויה בדבריו של אחד המתפרעים, לוטפי חמדן, כפי שתועדו בהודעה שנרשמה מפיו בתאריך 5.2.2001. תמיכה בגרסה זו מצויה בדבריו של טארק חכרוש מיום 4.2.2001, וזה האחרון גם זיהה את משיב 4 כמי שהשתתף בהצתת ביתו של פהים חכרוש.

באשר לאישום השני, העדות המפלילה מצויה בהודעה שנרשמה מפיו של טארק חכרוש. לטענתו, הוא הוסע עם בני משפחתו ברכב של משפחת חאטיב, ובמהלך הנסיעה ראה את אותם אנשים אשר ביצעו את ההצתות נשוא האישום הראשון, ממשיכים לבית אביו של העד ולעסקו, ומציתים גם אותם.

באשר לאישום השלישי, העדות המפלילה היא זו של טלאע חכרוש, כפי שנרשמה בהודעה מיום 6.2.2001. העד מסר כי בתאריך 4.2.2001, בעת שהתקרב לבנין שהוא אחד מדייריו, הבחין כי הבנין עולה באש, וראה את העוררים 4 ו- 5 כשהם מפרקים בלוני גז ומציתים אותם בתוך הבנין. חיזוק לעדותו של עד זה מצוי בדו"ח של אנשי הכיבוי, אשר מצאו בביתו של טלאע, בעת שהוזעקו לשם כדי לכבות את השרפה, בלון גז שבער. ביחס לעוררים 5 ו- 6, טען טלעא שהוא ראה אותם מיידים אבנים לעבר חלונות הבית.

בעניינים של עוררים 8 ו- 9 (הנאשמים בת.פ. 1058/01), העדות המפלילה היא של מונדר אסמעיל חכרוש, כפי שנרשמה בהודעה מיום 4.2.2001. העד טען כי ראה את העוררים 8 ו- 9 מחזיקים אקדחים ויורים לעבר ביתו, ולאחר שהסתלקו יצא העד ומצא במקום שבו עמדו שני העוררים שני תרמילים של כדורים. אלא שבהמשך ההודעה התברר שהעד לא ראה את האקדחים, וגם לא את פניהם של העוררים, הואיל ואלה היו רעולות. העורר טען כי זיהוי העוררים נעשה לפי קולם, ובאשר לסוג הנשק מסר העד, כי הזיהוי היה על פי קול הירי והתרמילים שנמצאו בזירה.

חרף העובדה שעדותו של מונדר מעוררת קשיים ותמיהות, סברתי שדי בה כדי לענות על הדרישה לקיומן של "ראיות לכאורה" בשלב זה של ההליכים, כפי שדי באותן הראיות שפירטתי ביחס לאישומים הנוספים שיוחסו לעוררים האחרים, כדי לתמוך בטענה שבידי המשיבה ראיות בעלות פוטנציאל להרשעה.

5.חומרתן של העבירות אינה טעונה פרשנות נוספת, ונדמה שרק בדרך נס לא הסתיימו הארועים בפגיעה בנפש ובאובדן חיי אדם. מכאן גם מסקנתי, ובכך אני שותף לדעתו של בית המשפט המחוזי, שכל עוד לא הושג פיוס בין שתי המשפחות היריבות, קיימת סכנה של ממש להתלקחות, ואם כך יקרה, קרוב לוודאי שהעוררים יתקשו לעמוד ולצפות בארועים מהצד. בנסיבות אלה צדק בית המשפט המחוזי כשסבר שיש לבודד את אלה אשר היו פעילים באירועים האלימים, על מנת להרגיע את האווירה, ובנסיבות אלה לא נכון היה לעשות שימוש בחלופת מעצר.

לנוכח כל האמור, לא מצאתי שבית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו באשר לעוררים 3 - 9, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.