בש"פ 310-24 בש"פ 310-24

זהו ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במ"ת 29442-03-20 מיום 14.12.2023 (השופט נ' סילמן). בהחלטתו האמורה, דחה בית המשפט את בקשת העורר לקבל תסקיר משלים, בגדרו תיבחן האפשרות להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני בחלופה חדשה שהציע.

1.בתמצית יתואר, כי בגדרי כתב האישום שהוגש ביום 13.03.2020 מיוחסות לעורר עבירות חמורות ובכללן: רצח בנסיבות מחמירות; ניסיון לרצח; נשיאת נשק; וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. ביום 17.05.2020 ניתנה ההחלטה בדבר מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, נוכח הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. משההליך העיקרי התארך, מעצרו של העורר, מעבר לתשעה חודשים, הוארך מעת לעת בהסכמתו; בגדרי הבקשה ה-12 להארכת מעצרו, ניתנה החלטת השופט נ' סולברג שזו לשונה:

"בגמר הדיון, בעקבות הערותי, הסכים ב"כ המשיב להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 24.8.2023, או עד למתן פסק הדין בעניינו בתפ"ח 29438-03-20, בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

בהתחשב בכך שהמשיב נתון במעצר מזה כ-3 וחצי שנים, מתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר ובו בחינת אפשרות של מעצר באיזוק אלקטרוני. התסקיר יוגש עד ליום 15.11.2023, כדי שיעמוד לפני בית משפט זה, אם וכאשר תוגש בקשה נוספת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). מצדי אינני נוקט עמדה, זולת ציון העובדה שהמשיב נתון במעצר כאמור זה 3 וחצי שנים.

טענות הצדדים וזכויותיהם שמורות להם" (בש"פ 5884/23 מדינת ישראל נ' חילו (09.08.2023)).

2.בהמשך, ולאחר שניתנו עוד החלטות בבית משפט זה בענייננו של העורר (בגדרי בש"פ 8001/23), הוגש ביום 16.11.2023 תסקיר שלילי בעניינו, המצביע על מסוכנות גבוהה; על כך שמקום המעצר המוצע כחלופה לא מאפשר הרחקה של העורר מגורמי סיכון אפשריים; וכן כי המפקחים המוצעים לא יצליחו להוות דמויות סמכותיות עבור העורר. אשר על כן דחה שירות המבחן בתסקירו את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ואף את האפשרות למעצר בדרך של פיקוח אלקטרוני. ביום 27.11.2023 התקיים דיון בנדון בבית משפט קמא, לאחריו התקבלה החלטה על קבלת הבהרה מאת שירות המבחן לתסקיר שהוגש. ביום 07.12.2023 הוגשה הבהרה כאמור, במסגרתה הוטעם כי אין חלופת מעצר ביתית היכולה להפחית את הסיכון הנשקף מן העורר, אף לא כזו המרוחקת מעיר מגוריו. בנתון לאמור התבקש העורר להודיע לבית המשפט אם יש טעם בקיום דיון נוסף בנדון. ביום 13.12.2023 הוגשה הודעה מאת העורר בגדרה צוין כי אין טעם בקיום דיון, אך בד בבד ביקש הוא מבית המשפט להורות על עריכת תסקיר משלים בענייננו לצורך בחינת חלופה מרוחקת ממגוריו בפיקוח אלקטרוני. מכאן, ההחלטה מושא ענייננו, שניתנה כאמור ביום 14.12.2023.

בהחלטה הובהר כי אין חולק כי מעצרו של העורר הנו מעצר ממושך, ומטעם זה הורה בית משפט זה על הגשת התסקיר. אך המרחק בין הגשת תסקיר ובין המרת המעצר מאחורי סורג ובריח לחלופה – רב. קרי, חלוף הזמן הצדיק בחינה, אך בחינה אין פירושה העדפת חלופה בהכרח. בתוך כך, הטעים בית משפט קמא כי שירות המבחן מצא כי גם כיום לא ניתן לתת בעורר אמון בסיסי וכי לא ניתן להקהות את המסוכנות הנשקפת ממנו. אם כן, בשים לב לאמור בתסקיר ולהמלצת שירות המבחן, בית משפט קמא הורה על דחיית בקשת העורר לקבלת תסקיר משלים.

3.בערר שלפניי הלין העורר על משך הזמן בו הוא מוחזק במעצר, שחורג מגדר המקובל גם ביחס לעבירות המיוחסות לו. בעיקרו של דבר נטען, כי בית משפט קמא פירש באופן שגוי את החלטת השופט סולברג מיום 09.08.2023 שכן – בהחלטה זו הורה הוא לבחון את האפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני, על אף המעשים החמורים המיוחסים לעורר. הלכה למעשה, מבקש העורר כי תינתן הוראה לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים אשר יבחן את מעצרו בפיקוח אלקטרוני בחלופה עדכנית שהציע; בניגוד להחלטת בית משפט קמא.

4.ביום 18.01.2024 קיימתי דיון בנוכחות הצדדים לערר. במסגרתו, בא-כוח העורר חזר על טענות מרשו לפיהן בית המשפט המחוזי נפל לכלל טעות, ומנגד באת-כוח המדינה סמכה ידה על החלטת בית המשפט והסבירה על אודות התקדמות ההליך והדיונים הקבועים לקראת סיום פרשת התביעה.

5.לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי דין הערר להידחות, משלא נפל כל פגם המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

כמובא לעיל, בהחלטתו השופט סולברג הורה לשירות המבחן "להגיש תסקיר ובו בחינת אפשרות של מעצר באיזוק אלקטרוני" (ההדגשה הוספה – ח' כ'), זאת "בהתחשב בכך שהמשיב נתון במעצר מזה כ-3 וחצי שנים", ותוך שהובהר שהוא "מצד[ו] איננ[ו] נוקט עמדה, זולת ציון העובדה שהמשיב נתון במעצר כאמור זה 3 וחצי שנים". הוראה זו קוימה כדבעי ובית המשפט המחוזי לא שגה בדרך הילוכו או במסקנתו, עת פעל על יסוד התסקיר שהונח בפניו והיכרותו עם חומר הראיות בתיק. בהתאם, לא מצאתי כל טעם מבורר להתערבות כמבוקש. אדגיש, כי טענת העורר לפיה שירות המבחן בחן רק 'חלופה ביתית', מקום בו היה צריך לבחון גם מעצר בפיקוח אלקטרוני, מוקשית; שהרי כבר בתסקיר שהוגש ביום 16.11.2023 הוטעם כי "מוצע לשחרר את [העורר] לחלופת מעצר או למעצרו בפיקוח אלקטרוני בדירה שכורה [...] בפיקוח ארבעה מפקחים". מסקנות שירות המבחן, בתסקיר ובהבהרה מטעמו, והערות בית המשפט ביחס למסוכנות הנשקפת מן העורר, הן העיקר. העורר מצדו, מבקש להיאחז בטפל.

6.סוף דבר: הערר נדחה בזאת.