בש"פ 3113/18 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה חמישית להארכת מעצר של המשיב מעבר ל-9 חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיב הוגש ביום 2.8.2016 כתב אישום המייחס לו עבירות מין, התעללות, ואלימות כלפי קטינים. כמו כן, לפי המיוחס, המשיב איים באופן שיטתי ויומיומי על אחד מבניו ואשתו, וכן התעלל פיזית ונפשית בבנו האמור בעת שהיה קטין.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטות של השופטת ד' ברק-ארז (בש"פ 5839/17 מדינת ישראל נ' רוזנפלד (27.7.2017)) והשופט נ' הנדל (בש"פ 8060/17 מדינת ישראל נ' רוזנפלד (25.10.2017)), ולמותר הוא לחזור על הדברים.

עד לשלב זה התקיימו 29 מועדי הוכחות שבהם נשמעו 49 עדי תביעה. פרשת התביעה הסתיימה ביום 15.2.2018, ופרשת ההגנה נדחתה לבקשת הסנגוריה ליום 21.5.2018

ו-9 מועדי הוכחות קבועים לחודשים מאי ויוני 2018.

המדינה מבקשת להאריך את המעצר עקב מסוכנותו של המשיב, ולטענתה ההליך מתנהל בצורה תקינה.

המשיב מצדו מתנגד לבקשה, ומבקש תסקיר שירות מבחן אשר יבחן את שחרורו לחלופה. לדברי באי כוחו המלומדים, יש ליתן משקל לגילו, לעברו הנקי, ולהתפתחויות שחלו במהלך המשפט כאשר המדינה חזרה בה מחלקם של האישומים. לטעמם, לא נשקפת ממנו מסוכנות.

שני היבטים טעונים בחינה בענייננו, הטענה בדבר מסוכנות וקצב שמיעת הראיות. באשר לאחרון – אין מחלוקת בין הצדדים כי ההליך מתנהל בצורה תקינה, וההגנה אף עומדת על תרומתה להליך זה.

אשר למסוכנות – כפי שקבע השופט נ' הנדל – העובדות מבססות מסוכנות גבוהה, אשר מתעצמת נוכח היקף וגיוון העברות. בנסיבות, לא ראיתי לסטות מהערכה זו של חברי. על פי אמות מידה אלו הכף נוטה לקבלת הבקשה, אולם גם בהינתן האמור, לא נשללה הדרך לבחינת חלופה. אך לאחרונה, ביום 21.3.2018, קיבלו באי כוח המשיב את הצעת בית המשפט שלפיה המשיב יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר ככל שיהיה בידו להציג חלופה חדשה שיהיה בה כדי להציב גבולות באופן הדוק.

בהמשך לאמור, אני מורה שככל ובקשה כזו תוגש, יגיש שירות המבחן תסקיר מעצר מעודכן, ובית המשפט – לאחר שמיעת טיעוני הצדדים – יחליט כחכמתו בבקשה לשחרור לחלופה.

בכפוף לאמור, אני מקבל את בקשת המדינה ומאריך את מעצרו של המשיב מיום 26.4.2018 ב-90 ימים או עד מתן פסק דין בתפ"ח 3581-08-16 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.