בש"פ 3178/13 ת'אר שקרה נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 2.9.2012, יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ופציעה בנסיבות מחמירות. לפי פרטי כתב האישום, העורר ושלושה אחרים (להלן: הנאשמים ) קשרו קשר לתקוף את המתלונן, יליד 1995, על רקע אירוע קודם שבו תקף אחד הנאשמים (להלן: נאיל ) את המתלונן, וזה האחרון הצליח להימלט ממנו. במסגרת הקשר, העורר חסם באמצעות רכבו את נסיעתם של המתלונן וחבריו, ואילו נאיל חסם אותם מן העבר השני. העורר יצא מרכבו, פנה לעברו של המתלונן, ריסס בקרבתו גז פלפל ואחז בו מאחור. נאיל רץ לעבר המתלונן והחל להלום בראשון באמצעות פטיש. בשלב זה, הצטרפו שני הנאשמים הנוספים (להלן: האדי ו ראגב ), והכו את המתלונן באמצעות חפץ חד ואגרופן. הנאשמים המשיכו במעשיהם עד שאחרים הגיעו למקום והרחיקו אותם מהמתלונן.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר והנאשמים הנוספים עד תום ההליכים. ביום 23.1.2012 הורה בית המשפט המחוזי על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית אחותו, בתנאי מעצר בית, בכפוף להפקדה כספית וערבויות. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי החלופה, כדי שיוכל לשוב לביתו שלו. ביום 5.3.2013 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' טובי ) את הבקשה בקובעו כי טרם הבשילו התנאים להקלה בתנאי חלופת המעצר. בקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי שחרורו של העורר נדחתה בהחלטה מיום 21.4.2013 – היא נושא הערר שלפניי. בית המשפט המחוזי (כב' השופט

ר' שפירא ) דחה את טענת העורר לכרסום בתשתית הראייתית, על רקע שינוי גרסאות של עדי מפתח בעדויות שנתנו בהליך העיקרי, ולא מצא כי חל שינוי נסיבות אחר המצדיק סטייה מהחלטתו של השופט א' טובי, שניתנה פרק זמן קצר קודם לכך.

3.

בערר שלפניי, שב העורר וטוען כי יש עילה להקל בתנאי חלופת המעצר. ראשית נטען כי חל כרסום בחומר הראיות, על רקע שינוי גרסאותיהם של עדי מפתח במשפט, שטענו על דוכן העדים כי העורר ניסה למעשה להפריד בין הניצים, ולא היה מעורב בתקיפה. בנוסף, נוכח סיום העדתם של עדי התביעה המרכזיים, ממילא פוחת החשש לשיבוש מהלכי משפט. בא-כוח העורר מדגיש כי שולחו נמצא במעצר בית מלא מחוץ למקום מגוריו כבר תקופה ארוכה, שבמהלכה לא היה יכול לצאת לעבודה.

4.

המשיבה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט קמא. ראשית, דוחה באת כוח המשיבה את הטענה לכרסום בחומר הראיות, שכן העדות העיקרית היא של המתלונן שלא שינה מגרסתו. בנוסף, העדים שמסרו גרסה שונה על דוכן העדים הוכרזו כעדים עוינים, והוגשו ההודעות שמסרו במשטרה המפלילות את העורר במעשים. המשיבה מציינת כי לא ניתן להקל בתנאי החלופה שבה מצוי העורר, מכיוון שטרם בשלה העת לעשות כן. באת כוח המשיבה מדגישה כי עילת המעצר בעניינו של העורר אינה רק שיבוש מהלכי משפט, אלא גם מסוכנות על רקע המעשים המיוחסים לו. באת כוח המשיבה עדכנה כי פרשת התביעה הסתיימה, ובית המשפט המחוזי נכון לקבוע מועדים קרובים לסיום התיק.

5.

לא מצאתי כי טענת העורר בנוגע לכרסום בתשתית הראייתית, על רקע שינוי הגרסאות בעדויותיהם של חלק מעדי התביעה לעומת הודעותיהם במשטרה, מצדיקה עיון מחדש בשאלת המעצר. חזרה מעדות אינה מהווה – בהכרח – כרסום שיש בו כדי לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית של התביעה, בעת בחינת הראיות בשלב המעצר (ראו בש"פ 696/04 סבייח נ' מדינת ישראל , נח(3) 647, 654-653 (2004); בש"פ 1001/99 קורנבליט נ' מדינת ישראל (25.2.1999)). כך גם בענייננו. כפי שציין בית המשפט קמא, השינוי המסוים בגרסאות עדי התביעה אינו הופך את הקערה על פיה בכל הקשור לקיומן של ראיות לכאורה, בין היתר, על רקע הכרזתם כעדים עוינים והגשת הודעותיהם במשטרה, ותשתית ראייתית נפרדת להוכחת האישומים המיוחסים לעורר.

6.

בצד האמור, ביקש העורר להקל בתנאי מעצר הבית, בשל חלוף הזמן וסיום פרשת התביעה. אכן, להתמשכות ההליכים בעניינו של נאשם הנתון במעצר בית יש ליתן משקל בבחינת התנאים המגבילים המוטלים עליו, וככל שחולף הזמן תגבר הנטייה להקל בתנאים אלה (בש"פ 3018/13 בן פורת נ' מדינת ישראל (3.5 .2013)). ברי כי גם מעצר בית בתנאים מגבילים מהווה הגבלה קשה על חירותו של הפרט.

7.

מעיון בהחלטות הקודמות בשאלת החלופה, עולה כי הושם בהן הדגש על חשש מפני שיבוש מהלכי משפט, בשל השפעה על עדים. בשלב שבו ניתנה ההחלטה נושא הערר טרם הסתיימה העדתם של עדי התביעה "האזרחיים". בנקודת הזמן הנוכחית, התמונה היא שונה, ונראה כי החשש לשיבוש מהלך המשפט פחת. בצד האמור, תסקיר המעצר בעניינו של העורר קבע כי רמת הסבירות להישנות מעשים דומים היא נמוכה. בנוסף, העורר נעדר עבר פלילי. על כן, ניתן להשקפתי בשלב זה – נוכח שינוי הנסיבות בשל סיום פרשת התביעה – לשוב ולבחון אם החלופה המוצעת יכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר, תוך פגיעה פחותה בחירותו. על כן, אני מורה בזאת לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר משלים שבו תיבחן התאמת החלופה המוצעת בביתו של העורר, וכן אפשרות של יציאה לעבודה בפיקוח. התסקיר המשלים יוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 14 ימים, ובית המשפט יפעל כחכמתו.

הערר מתקבל אפוא באופן חלקי כמפורט לעיל.