בש"פ 3206/09 באסם בדר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' חשין) מיום 7.4.2009 לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו ב-ת"פ 354/09. העורר מבקש כי בית המשפט יורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

העובדות וההליכים הקודמים

1.

בכתב האישום שהוגש כנגד העורר ואדם נוסף, אמנון עליה (להלן: אמנון ), מואשם העורר בביצוע שתי עבירות סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירה של שידול לסחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא בצירוף סעיף 30 לחוק העונשין ועבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

2.

על פי עובדות כתב האישום, בסמוך לחודש ספטמבר 2008 שכר ד"ר אוסטרובסקי (להלן: המתלונן ) את שירותיו של מר נביל אבו דייה

(להלן:

נביל )

כקבלן שיפוצים לעבודה בדירתו. במהלך העבודה ביקש נביל מהמתלונן הלוואות שונות, נוסף על התשלום עליו הוסכם בגין העבודה, והציע להחזיר אותן בתוספת ריבית. המתלונן נעתר והעביר לנביל הלוואות, אולם נביל החזיר רק חלק מהסכום וכן העביר למתלונן המחאות על סך 20,000 ש"ח שהתבררו כנטולות כיסוי.

3.

המתלונן נקלע לחובות ואשתו שיתפה בכך את יוסי סבן, הספר שלה (להלן: יוסי ). יוסי הציע את עזרתו ובהמשך לכך נפגשו ביום 15.1.2009 המתלונן ויוסי עם חמישה אנשים נוספים (להלן: הגובים ), בהם העורר ואמנון. הגובים הביאו את נביל לביתו של המתלונן ושם נערך בירור של גובה החוב, בסופו הוסכם כי נביל יעביר למתלונן באמצעות הגובים, שלוש המחאות בסכום של 60,000 ש"ח שיוחזקו כעירבון עד לתשלום סכום זהה במזומן. עוד סוכם כי מועד הפירעון של ההמחאה הראשונה יהיה ב-15.2.2009. בין המתלונן והגובים הוסכם כי התשלום עבור עבודתם יהיה 15,000 ש"ח מתוך החוב.

4.

במועד כלשהו, עובר ליום 15.2.2009 העביר נביל לגובים שלוש המחאות כפי שהוסכם, אולם במועד הפירעון של ההמחאה הראשונה טרם שולם הסכום. לפיכך, החלו הגובים לאיים על נביל ועל המתלונן בדרכים שונות. במועד לא ידוע, נערכה פגישה בין הגובים לבין המתלונן שבה סופר למתלונן, בכזב, כי נביל ברח למשפחתו בבית-לחם וכי הגובים נסעו לחפשו שם והותקפו על ידי חבריו של נביל, תקיפה שבמהלכה נפגע רכבו של אמנון והגובים פצעו בסכין את אחיו של נביל וירו ברגלה של אחותו. לבקשתו של אמנון, העביר לו המתלונן סכום של 5,500 ש"ח לתיקון הרכב, שסוכם כי יקוזז מהתשלום המיועד.

5.

במועד סמוך, גרמו הגובים לנביל להתקשר למתלונן ולסחוט ממנו כסף בהקשר לסיפור כולו, בתמורה לכך שהגובים לא יידרשו ממנו לשלם דבר מעבר לחובו למתלונן. בהתאם לכך, התקשר נביל מספר פעמים למתלונן בנוכחות הגובים ואמר למתלונן בכזב כי האנשים ששלח אליו ירו ברגלה של אחותו והיא נקטעה ודרש ממנו לשלם עבור הנזק והוסיף כי המתלונן עלול להישלח לכלא. ביום 6.3.2009 התקשר שוב נביל אל המתלונן והפעם אמר לו בכזב שאחותו הגישה תלונה למשטרה וכי אמנון נעצר. יוסי ואמנון אישרו באוזניו של המתלונן את הסיפור השקרי ואמנון דרש מהמתלונן שיממן את שכר הטרחה של עורך הדין המייצג אותו בהליך שנפתח נגדו.

6.

באותו יום נפגש העורר עם המתלונן בחניית ביתו, במהלך המפגש התקשר העורר לנביל ובירר כביכול את עלות הטיפול באחותו. נביל השיב כי העלות היא 50,000 ש"ח, והעורר ניסה לשכנעו לשלם את הסכום כולו כדי לסיים את העניין ואיים שהמתלונן עלול לאבד את רישיון הרופא שלו במידה והעניין יתגלה למשטרה. העורר אף הציע להלוות למתלונן את הסכום המדובר אך המתלונן סירב. בהמשך הגיעו גם הגובים האחרים לביתו של המתלונן ואמרו לו כי עליו לבחור בין תשלום עלות הטיפול באחותו של נביל כדי שזו תבטל את התלונה שהגישה לבין מימון הוצאות ההליך הפלילי שנפתח כנגד אמנון. עוד במהלך הפגישה, ביקש העורר מהמתלונן תשלום עבור שירותיו. המתלונן סירב בתחילה אבל יוסי שכנע אותו, והמתלונן העביר לעורר המחאה על סך 5,000 ש"ח. עוד באותו יום, התקשר נביל למתלונן ואיים כי ינקום במשפחתו על הפגיעה שנגרמה לאחותו. ביום 18.3.2009 הודיע נביל למתלונן כי עלות הטיפול באחותו נמוכה משחשב, ומסתכמת ב-35,000 ש"ח.

7.

במועד שאינו ידוע הנחה יוסי את המתלונן כי אם ייחקר במשטרה בעניין, עליו לומר רק שהסתכסך עם נביל בקשר לעבודות השיפוץ וכי אינו מכיר את יתר המעורבים בפרשה. במועד בלתי ידוע הגיעו העורר ואמנון למספרה של יוסי ואיימו עליו כי אם המתלונן יפנה למשטרה הם יהרגו את המתלונן וישרפו את המספרה. הם הורו לו לכתוב על גבי דף שהמתלונן מסר לו המחאה על סך 5,000 ש"ח.

הליך המעצר

8.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העורר ואמנון עד לתום ההליכים נגדם. הדיון בבקשה התקיים ביום 1.4.2009, וההחלטה על מעצרם ניתנה ביום 7.4.2009. בהחלטה נקבע כי חומר הראיות (הכולל הודעות של המעורבים בפרשה, וכן הקלטות שביצע המתלונן, פלטי שיחות ממכשיר הטלפון של אמנון, נתונים ממכשיר הטלפון של נביל והמחאה ישנה שנתן המתלונן לזכותו של העורר) מקים סיכוי סביר להרשעת העורר בסיום ההליך נגדו. נוכח הודעותיהם של יוסי ושל נביל בדבר איומים מצד העורר, וכן נוכח עברו הפלילי של העורר הכולל עבירות מרמה, איומים וסמים, החליט בית המשפט כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר.

הטענות בערר

9.

בא כוחו מסכים לצורך שלב זה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד מרשו. טענותיו של הסנגור הן כי לא קמה מצידו של העורר מסוכנות אשר מצדיקה מעצר, וממילא ניתן לאיין את מסוכנותו הפחותה באמצעות חלופה. כן הוא טוען כנגד החלטתו של בית המשפט להורות על המעצר מבלי שהוגש תסקיר בעניינו של העורר. הסנגור טוען כי בית המשפט שגה כאשר לא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של העורר, שתואר בפני בית המשפט קמא כאב לשישה ילדים ומפרנס יחיד, ולא שקל באהדה את חלופת המעצר שהוצעה בדיון. הסנגור טוען כי המקרה של מרשו מחייב עריכת תסקיר שבו תובא התמונה הכוללת ותיבחן האפשרות להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופה מידתית, ולאחר מכן יוכל בית המשפט להחליט.

10.

התביעה מבקשת לדחות את הערר.

11.

לא ראיתי מקום להיעתר לערר. איני רואה מקום להעסיק את שירות המבחן העמוס לעייפה בהכנת תסקיר, משום שהשקפתי היא כמו השקפת בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר ואת החשש לשיבוש מהליכי משפט בחלופת מעצר. במצב דברים כזה הגשת התסקיר היא מיותרת. יש טעם בהגשת תסקיר רק במקום בו חלופת מעצר ראויה

עשויה לאזן מסוכנות הנשקפת מהנאשם. לא זה המקרה שבפנינו.

12.

הערר נדחה.