בש"פ 321/09 חביב קוט נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת. הוא מואשם בעבירות אלו: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה בשכרות, חבלה במזיד ברכב, נהיגה ללא מלווה, נהיגה ללא ביטוח והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. על כך הערר שבפניי.

2.

העובדות שבכתב האישום, אשר נמצא להן ביסוס בראיות לכאורה, הן אלו: העורר נטל ללא רשות כלי רכב של דודו. הוא נהג ברכב באחד מרחובותיה של נצרת עילית בשעת לילה מאוחרת בעודו שיכור. אנשי משטרה שסיירו בניידת הבחינו, כי אופן הנהיגה של כלי הרכב הינו חריג. אנשי המשטרה אותתו לעורר לעצור אך הוא הגביר את נסיעתו, עלה על המדרכה ואחד השוטרים נאלץ להיצמד לניידת מחשש שמה ייפגע. העורר המשיך בנסיעה פראית ברחובות העיר כשאנשי משטרה דולקים אחריו. בשלב מסוים ירה אחד השוטרים לעבר גלגלי הרכב ופגע באחד הצמיגים. העורר המשיך בנהיגתו הפראית. בשלב מסוים נעצר כלי הרכב בו נהג העורר בשל תקלה מכאנית. או אז יצא העורר מן הרכב ונמלט על רגליו עד שנעצר על ידי אנשי המשטרה.

4.

דעתי היא כי צדק בית המשפט המחוזי בהחליטו להורות על מעצר עד תום ההליכים. אכן, העורר הינו צעיר יליד שנת 1990 ואין לו עבר פלילי. עם זאת, לא ניתן להתעלם ממספר גורמים המעצימים את החומרה שבנהיגתו הפרועה של העורר ואלו הם: ראשית, העורר קיבל את רישיון הנהיגה 15 יום בלבד לפני האירוע המתואר בכתב האישום. שנית, העורר נטל את הרכב בו נהג ללא רשות בעליו. שלישית, העורר נהג במכונית כשהוא שיכור. רביעית, במהלך הנהיגה נהג העורר בכלי הרכב בצורה כזו שכמעט ופגע באנשי משטרה שביקשו לחסום את דרכו. ארבעת הנתונים האמורים מובילים למסקנה שצדק בית משפט קמא משהורה על מעצר אף בלא שנתבקש תסקיר.

5.

הערר נדחה.