בש"פ 2236/09 נאסר הייב נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' כהן ) מתאריך 17.2.09, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות הצריכות לענין

2.

נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, בתאריך 12.1.09, כתב אישום מתוקן, המייחס לו, בין היתר, עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בעשת מילוי תפקידו. תיאור המעשים בכתב האישום שבגינם מיוחסות לעורר העבירות האמורות הינה, בתמצית בלבד, כדלקמן: העורר נסע ברכבו בשעת לילה, וחצה צומת באור אדום. ניידת משטרה ובה שני מתנדבים, שהיתה במקום האירוע, הורתה לו לעצור. העורר ניסה להימלט ופתח בנסיעה פרועה, הכוללת חציית הצומת באור אדום בשנית וניסיון לנגח את ניידת המשטרה, בעודו נמלט לעבר כפרו. המתנדבים קיבלו מן המשטרה הוראה לעזוב את המקום, ולכפר הגיעה ניידת אחרת ובה שוטר ומתנדב, שאיתרו את העורר, ברכבו. או אז נגח העורר באמצעות רכבו בניידת, והמשיך בהימלטות. הניידת הצליחה לבסוף לחסום את דרכו של העורר. העורר והשוטר יצאו כל אחד מרכבו. בשלב זה העורר רץ אל עבר השוטר כאשר הוא חמוש במברג, וניסה לדוקרו. אל העורר הצטרפו אנשים נוספים שתקפו את השוטר, והלה נפגע בעינו ועזב את המקום. העורר, כך נראה, נעצר לאחר מעשה.

3.

במקביל לכתב האישום המתוקן, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטים נגדו. לטענת המדינה, יש בידה ראיות לכאורה לביצוע העבירות, המעשים המיוחסים לעורר מקימים חזקת מסוכנות ואף מלמדים מתוכם על מסוכנותו. בבקשה צוין גם כי בבית משפט השלום בצפת תלוי ועומד נגד העורר כתב אישום נוסף, אשר נסיבותיו דומות מאד לאירוע הנוכחי, וכן כי העבירות הנוכחיות בוצעו, לכאורה, בזמן שמעל ראשו של העורר תלוי ועומד עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל, אשר גזר עליו בית המשפט השלום לתעבורה בצפת, בגין ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות.

4.

בדיון שהתקיים בתאריך 27.1.09 בבית המשפט המחוזי, הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה, ולקיום עילות למעצר מרשו, אך ביקש לבחון קיומה של חלופת מעצר. בהוראת בית המשפט, נערך לעורר תסקיר מטעם שירות המבחן, והוגש בתאריך 11.2.09. בתסקיר צוין כי העורר שירת בצבא בתפקיד לוחם, אף שלא היה חייב בגיוס. הוא אף עבר תאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי, ומוכר כנכה צה"ל. מאז השתחרר מן הצבא בשנת 2005, לא עבד. הוריו הביעו את רצונם לשמש כמשמורנים על בנם. שירות המבחן המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית הוריו, בתוספת איזוק אלקטרוני. בדיון שהתקיים בתאריך 15.2.09, ביקש ב"כ העורר לאמץ את המלצת שירות המבחן, בעוד שב"כ המדינה ביקשה לדחות את האמור בתסקיר. ב"כ המדינה ציינה עוד כי האב המוצע כערב (אשר טען בדיון כי "אין לי עבר פלילי ולא היו לי בעיות עם המשטרה") חשוד בתקיפת שוטרים בקשר עם העבירות המיוחסות לבנו, וביקשה להגיש הודעה משלימה ביחס לעברו הפלילי של האב. בית המשפט התיר למדינה להגיש הודעה משלימה עד לתאריך 16.2.09 בשעה 10:00, וקבע כי החלטתו תינתן בתאריך 17.2.09. הודעה משלימה אכן נמסרה כאמור, ובגדרה צוין כי לעורר רשומה הרשעה קודמת (אשר לא נכללה משום מה בגליון הרשעותיו של העורר), וזאת בגין עבירות של נהיגה ללא רשיון, ללא ביטוח, בחוסר זהירות, ללא רשות, תוך גרימת נזק, ועזיבת מקום התאונה ללא דיווח. כן צוין כי לאבי העורר, המוצע כמשמורן, רשומות 17 הרשעות קודמות בעבירות פליליות, ועוד 167 עבירות תעבורה קודמות.

5.

בהחלטתו מתאריך 17.2.09 מצא בית המשפט הנכבד כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר. ביחס לתסקיר ציין בית המשפט כי אין בו התייחסות לתיק התלוי ועומד נגד העורר, או לפסילת הרשיון המעוכבת, ואף לא לעברו הפלילי של האב (נתון אשר האב הכחיש אותו בחקירתו). באשר לעבירות המיוחסות לעורר ציין בית המשפט כי אלו מלמדות על סיכון ממשי לשלום הציבור, וכי המדובר בעורר אשר הוכיח גם בעבר רמיסת חוק ואי מורא מול שלטון החוק ונציגיו. בנסיבות האמורות מצא בית המשפט כי אין ליתן אמון, לא בעורר ולא באביו, וכי איזוק אלקטרוני כשלעצמו לא די בו בהיעדר אמון שכזה. לפיכך התקבלה בקשת המדינה, ובית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. מכאן הערר שבפניי.

6.

בעררו טוען העורר כי לאחר שניתנה ההודעה המשלימה מטעם המדינה, היה על בית המשפט המחוזי לקיים דיון נוסף בבקשה, וליתן לעורר הזדמנות להשמיע את עמדתו בענין, בפרט כאשר בהודעה המשלימה נכללו לא רק פירוט הרשעות קודמות של העורר ואביו, כי אם גם טיעונים לקבלתה של בקשת המעצר. ב"כ העורר טוען עוד כי לאבי העורר "רק" עשר עבירות על חוק העונשין, התשל"ז-1977 (ולא 17, שכן חלקן הן בגין עבירות בניה), והאחרונה שבהן – משנת 1993, כך שלא היה מקום ליתן משקל לעברו זה של האב. עוד נטען כי על בית המשפט היה לתת משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של העורר. לפיכך עותר ב"כ העורר לשחרור מרשו לחלופת מעצר אצל גיסו (שוטר בגמלאות), בכפר עילבון שבגליל, וזאת תחת פיקוח אלקטרוני.

7.

בדיון שהתקיים לפניי, חזר ב"כ העורר על טענותיו, והציע – ככל שלא ישוחרר העורר לחלופת המעצר בבית הוריו – כי שירות המבחן יבחן את חלופת המעצר השניה המוצעת על-ידו, בבית גיסו של העורר. ב"כ המשיבה טענה מנגד כי המעשים המיוחסים לעורר מלמדים על מסוכנות גבוהה מצידו, אשר חלופות המעצר המוצעות אין בהן כדי להפיגה.

דיון והכרעה

8.

אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים המיוחסים לעורר. אלו מלמדים, לכאורה, על זלזולו הבוטה של העורר בחוק ובנציגיו, ובאדישותו לסכנה אשר הוא מסב לגורמי אכיפת החוק ולציבור בכללותו. נכונותו הנחזית לא רק להימלט בפראות מניידת משטרה אלא לעשות כל אשר לאל ידו על מנת שלא להילכד, ובכלל זה לתקוף שוטר במברג (יחד עם פורעי חוק נוספים), מלמדת על מסוכנותו הגבוהה. מסוכנות זו רק מתעצמת בשים לב לכך שכנגד העורר תלוי ועומד כתב אישום נוסף, מחודש יוני 2008, שבו מיוחסות לעורר עבירות דומות עד למאד לאלו הנמנות בכתב האישום בתיק שלפניי, ולהרשעתו בשנת 2004 בעבירות האמורות בסעיף 4 לעיל. חרף נסיבותיו האישיות של העורר והתסקיר החיובי יחסית (אך החסר, כפי שציין בית המשפט המחוזי הנכבד) שערך שירות המבחן, לא יהיה בחלופת מעצר בבית אביו (לו הרשעות קודמות רבות כמתואר לעיל – בניגוד להצהרתו) כדי להפיג את מסוכנותו של העורר. הדעת נותנת שכך יהיה אף הדבר ביחס לחלופת המעצר החדשה שמציע עתה ב"כ העורר, בבית גיסו של העורר ובמרחק נסיעה לא רב מכפרו של העורר (חלופה שממילא לא נבחנה עד כה, ואין בכוונתי להידרש לה כאן). בהיעדר אמון בעורר, הרי שאין לבטוח בו שלא יפר את תנאיה של חלופת המעצר, מגבילים ככל שיהיו (ראו והשוו: בש"פ 7195/08 אלבז נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 24.11.98; בש"פ 7047/04 אלעאסם נגד מדינת ישראל

(לא פורסמה, 12.8.04), בש"פ 412/07 אבו קרינאת נגד מדינת ישראל

(לא פורסמה, 21.1.07), בש"פ 321/09 קוט נגד מדינת ישראל

(לא פורסמה, 14.1.09), בש"פ 278/09 טאוזרמן נגד מדינת ישראל

(לא פורסמה, 14.1.09) ).

9.

בשולי הדברים אידרש לטענת ב"כ העורר, לפיה משמסרה המדינה הודעה משלימה המלמדת על עברם הפלילי של העורר ושל אביו, היה על בית המשפט המחוזי הנכבד לקיים דיון משלים ולאפשר לעורר להביע את עמדתו בענין, במקום ליתן את החלטתו. דין הטענה – להידחות. בית המשפט קבע מראש, ובכוונת המכוון, כי יהיה פער זמנים של למעלה מ-24 שעות בין מועד מסירת ההודעה המשלימה (עד לתאריך 16.2.09 בשעה 10:00, עם העתק לב"כ העורר), לבין המועד למתן החלטה, בתאריך 17.2.09, בשעה 12:00. אם סבור היה ב"כ העורר כי ההודעה המשלימה מחייבת תגובה, או דיון משלים, פתוחה היתה בפניו הדרך לעתור לכך לבית המשפט המחוזי הנכבד – דבר אותו נמנע מלעשות. אוסיף כי מסופקני אף אם בהעלאת הטענה – שהושמעה בפני – לפיה לאבי העורר (שטען בבית המשפט כי "לא היו לי בעיות עם המשטרה") יש בנוסף ל-167 הרשעותיו בעבירות תעבורה "רק" עשר הרשעות בעבירות לפי חוק העונשין, ושבע עבירות בתחום הבניה – ולא 17 הרשעות בעבירות לפי חוק העונשין, כדי להפוך את חלופת המעצר של העורר בבית האב לראויה.

10.

לאור כל האמור לעיל – הערר נדחה.