בש"פ 3235/11 יעקב מושאילוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט צ' קאפח ) מיום 29.3.2011 במסגרת מ"ת 3818-02-11 אשר דחה את בקשת העורר לקבלת תסקיר מעצר בעניינו לצורך בחינת חלופת מעצר במוסד גמילה.

כתב האישום

1.ביום 2.2.2011 הוגש כנגד העורר ושלושה אחרים כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, עבירת החזקה ונשיאת נשק לפי סעיף 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין, עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382 ו-380 לחוק העונשין ועבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין. בכתב האישומים מפורטים שישה אישומים, אך לא כולם נוגעים לעורר. אתייחס רק לאישומים הנוגעים לעורר

על פי הנטען בכתב האישום.

2. על פי

האישום הראשון קשרו העורר וחבריו, במועד שאינו ידוע למשיבה, קשר לבצע מעשי שוד בכוח ובאיומים במכוני ליווי. במסגרת הקשר ולשם קידומו קבעו העורר וחבריו ביום 10.9.2010 להגיע למכון ליווי בתל אביב כשהם מצוידים באקדח, בסכין ובאגרופן. באותה העת שהו במקום כ-6 עובדות, שומר בכניסה ומספר לקוחות. אחד מחבריו של העורר (להלן: הנאשם השלישי ) נכנס למכון ופנה אל העובדות כדי לברר פרטים. זמן קצר אחר כך הגיעו העורר וחבר נוסף (להלן: הנאשם

הראשון ) וצלצלו בפעמון. השומר פתח את הדלת והעורר דרך אקדח שהוא נשא עמו, הצמידו לרקה של השומר והורה לו להיכנס פנימה. כשנכנסו לסלון הורה העורר לשומר לשכב על הרצפה כשהוא מכוון את האקדח לראשו. הנאשם הראשון הוציא חגורה וקשר את ידיו של השומר. תוך כדי כך שאל העורר את השומר האם המצלמות במקום פועלות ואיים שישבור את ראשו אם הוא ישקר לו. מיד לאחר מכן צעק העורר בטון מאיים, תוך שהוא מנופף באקדחו, שעל כולם להיות בשקט ולא לזוז. בהמשך צעק העורר ברוסית על הנוכחים כשהוא מנופף באקדחו ודרש מאחת העובדות לאסוף ולתת לו את כל הכסף. כן צעק העורר על כל הנוכחים למסור את הטלפונים הניידים והתיקים שלהם. אחד הלקוחות צעק שהוא רוצה ללכת ובתגובה דחף אותו העורר והכה אותו בכתפו. הנוכחים במקום מסרו לעורר ולחבריו סכום כסף של מעל 15,000 ש"ח, ארנקים וטלפונים סלולאריים. במקביל לכך ניפץ הנאשם השלישי ושבר את כל הארוניות במכון, קרע ומשך את כבלי המצלמות וחוטים שהיו במקום. בסמוך לאחר שלקחו העורר וחבריו בכוח מן הנוכחים את הציוד שהיה ברשותם, הורה העורר לנוכחים במכון להישאר בסלון, להיות בשקט ולא לצאת מהמקום תוך שהוא מאיים עליהם שיש תצפיתן ששומר בחוץ, ומי שיצא לפני תום הזמן יידקר.

3. על פי

האישום השלישי , בסמוך לחודש יוני 2010 הגיעו חבריו של העורר למשרד הנמצא בחולון וחיפשו את א.ק. שעבד במשרד בתואנה שהוא התקשר לטלפון של בת זוגו של הנאשם הראשון ודיבר אליה בגסות. מנהלת המשרד (להלן: המתלוננת ) אמרה לחברי העורר שא.ק. אינו נמצא במשרד. מספר ימים לאחר מכן הגיע הנאשם הראשון כשהוא שיכור ומצויד באגרופן מברזל למשרד והחל לתקוף את א.ק על ידי כך שהכה אותו באגרופים בגבו. בהמשך למתואר, הגיעו העורר וחבריו ואמרו למתלוננת שהם שודדים מכוני ליווי ומקומות לא חוקיים והציעו לה לעבוד עימם תמורת אחוז מסוים, אך המתלוננת סירבה להצעתם. בעקבות סירובה, קשרו העורר וחבריו קשר לסחוט באיומים את המתלוננת. לשם קידומו של הקשר הגיעו העורר וחבריו, במהלך דצמבר 2010, למשרד ודרשו מהמתלוננת לצאת עימם החוצה. המתלוננת יצאה עמם מחוץ למשרד ושם הם דרשו ממנה לשלם להם 5,000 ש"ח במזומן. כאשר אמרה המתלוננת שאין לה כסף החלו ללחוץ עליה ודרשו ממנה שתשיג את הכסף או שתלווה ממישהו. בשל פחדה מהעורר וחבריו אמרה להם המתלוננת כי תוכל ללוות עבורם כסף מאדם שנמצא במלון "אואזיס" בעיר. כשהגיעו למלון אמרה המתלוננת לעורר ולחבריו כי לא תוכל להשיג עבורם את הכסף ואז איימו העורר ונאשם נוסף (להלן: הנאשם

השני ) על המתלוננת שיפגעו בילדיה הקטנים אם לא תשיג עבורם את הכסף.

4.באישום הרביעי ,

אשר קשור לאישום השלישי המתואר לעיל, מתואר כי במסגרת הקשר לסחוט כסף מהמתלוננת, על דעת העורר וחבריו, התקשר הנאשם השני אל נהג נוסף העובד במשרד בחולון והזמינו להיפגש עמו ועם חבריו. הנהג אשר חשש מהפגישה לאור היכרותו עם האירוע המתואר בכתב האישום השלישי ולאור היכרותו עם העורר וחבריו, ביקש מחברו שיצטרף אליו לפגישה. הנהג וחברו נסעו ברכב סובארו לכיוון הפגישה, והעורר וחבריו הגיעו עם רכב BMW . משהגיעו לפגישה יצאו הנאשם הראשון והנאשם השני לכיוון הנהג וחברו ושאלו את הנהג אם הוא יודע מה היה להם קודם עם המתלוננת. הנהג השיב בחיוב, ובתגובה אמר לו הנאשם השני בטון מאיים ש"אתה יודע שאנחנו לא מוותרים לאויבים שלנו". בהמשך שאל הנאשם השני כיצד הוא יכול לעזור להם להוציא כסף מהמתלוננת, והנהג ענה שהוא לא יכול. מיד לאחר מכן צלצל הטלפון של הנהג והוא ענה למתלוננת. העורר וחבריו שאלו אותו אם סיפר למתלוננת שהם נפגשים איתו, ומשהשיב הנהג בחיוב, הכה הנאשם הראשון באגרופו בפניו של הנהג. הנאשם השני הצטרף לנאשם הראשון ותפס בנהג בצווארון מעילו ונתן לו אגרוף חזק בראש. בהמשך למתואר, הנאשם השלישי הלך לכיוון הסובארו שבאמצעותו הגיעו הנהג וחברו למפגש, התניע אותו ונסע מן המקום. יום למחרת, הגיעו העורר והנאשם השלישי למקום המפגש, נכנסו לרכב ה- BMW

שנותר במקום ונסעו לכיוון מגוריו של הנאשם הראשון.

5.באישום החמישי מתואר כי העורר וחבריו קשרו קשר לשדוד את ד.ז. (להלן: המתלונן ). במסגרת הקשר התקשרו העורר וחבריו למתלונן ודרשו ממנו לרדת מתחת לדירה. המתלונן ירד לפגשם ושם ביקשו ממנו לעלות לדירתו כדי לשתות. המתלונן נענה לבקשתם והכניסם לדירה. כשפנה המתלונן להוציא שתייה מהמקרר היכה אחד מחבריו של העורר את המתלונן בראשו על ידי משקולת ברזל עם תופסנים ופתח את ראשו. העורר וחבריו המשיכו להכות את המתלונן תוך שהם מטיחים בו איומים וטענות שונות. במהלך האירוע המשיכו חלק מהנוכחים להכות את המתלונן והאחרים פנו לשדוד את רכושו של המתלונן. הם גנבו בין היתר, שעוני זהב, יהלום סכין ומכשיר לבדיקת יהלומים. העורר וחבריו אף דרשו מהמתלונן להובילם למקום בו החזיק מכונות מזל ישנות והם גנבו מכונות אלה ממנו.

6.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר וחבריו עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המשיבה תשתית ראייתית לכאורית מוצקה להוכחת אשמתם, בין היתר: הודעות הנוכחים במכוני הליווי, עדות מפורטת של מתלוננים אשר נסחטו באיומים ואשר נשדדו, שיחות טלפון מוקלטות בין העורר וחבריו ותפיסת חלק מהרכוש שנשדד. עוד צוין בבקשה כי מעשיהם של העורר וחבריו מקימים עילת מעצר סטטוטורית בגין המסוכנות הרבה העולה ממעשיהם. עוד צוין כי קיים חשש שהעורר וחבריו יתחמקו מהליכי השפיטה או שמעשיהם יביאו להשפעה על עדים ולפגיעה בראיות. עוד צוין שלכל המעורבים קיים עבר פלילי וביחס לעורר צוין שיש לו 6 הרשעות קודמות ביניהן עבירות סמים, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, עבירות מרמה ועוד. בבקשה נטען שהעורר וחבריו בחרו בצורה שיטתית לכוון את האלימות שלהם כלפי קורבנות "חלשים" או כלפי קורבנות שלא יתלוננו במשטרה וכי בכל מעשיהם נקטו איומים והטילו אימים על קורבנותיהם. לאור זאת, התבקש בית המשפט להורות על מעצרם של העורר וחבריו עד תום ההליכים ללא אפשרות לחלופת מעצר.

7.בדיון מיום 29.3.2011 ציין בא כוח העורר שהוא יוצא מתוך הנחה ש"ניצוץ ראייתי קיים בתיק הזה" במיוחד לגבי האישום הראשון שבו חלקו של העורר במעשים היה מרכזי. בית המשפט קמא התבקש להפנות את העורר לקבלת תסקיר שירות מבחן לצורך בחינת חלופת מעצר במוסד גמילה, לאור העובדה שהעורר החל בהליך גמילה טרם מעצרו. משהתנגדה המדינה לקבלת תסקיר, ציין בא כוח העורר כי "אלמלא הביע העורר בעצמו רצון לגמילה, לא הייתי טוען במרץ, יש לא מעט בעיות בראיות, יש מספר דברים שזועקים לשמים, ויש להם משקל נכבד בשלב המעצר". הסנגור חזר על בקשתו לתסקיר. בית המשפט דחה את בקשת העורר לקבלת תסקיר ודחה את הדיון להיום בשעה 11:00, "לדיון בראיות לגבי כל הנאשמים". מכאן הערר שלפניי.

הערר

8.העורר טוען כי בית המשפט קמא שגה כאשר דחה את בקשתו לקבלת תסקיר רק בשל הנסיבות הקשות המתוארות בכתב האישום. העורר הוסיף שמגמת הפסיקה מלמדת על חובתו של בית המשפט לבחון חלופות מעצר בכל מקרה, אף כאשר מדובר בעבירות חמורות. העורר הוסיף כי לכלל לפיו שלב המעצר אינו השלב המתאים להליך גמילה, קיימים חריגים ובלא קבלת תסקיר בעניינו של העורר לא ניתן לקבוע האם יש להחיל בעניינו את החריג לכלל. העורר הוסיף שלאחר שהביע נכונות ורצון להשתלב בגמילה, הוא הציג מסמך לפיו החל בגמילה עובר למעצרו ובית המשפט שגה בכך שמנע ממנו את היכולת להביא בפניו באמצעות תסקיר את המידע הדרוש לבחינת בקשתו לחלופת המעצר. לאור זאת ביקש העורר לקבל את הערר ולהורות לשירות המבחן לערוך תסקיר אשר יבחן את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר במוסד גמילה.

דיון והכרעה

9.בפתח הדברים אדגיש כי מהדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי עולה לכאורה כי עדיין יש צורך לבחון את הראיות ועוצמתן גם לגבי העורר שבפניי. אני סבורה שנכון היה להגיש ערר רק לאחר שבית המשפט ישלים מלאכתו וידון גם בשאלת הראיות לכאורה. בסעיף 3 לבקשה שלפניי צוין כי בדיון ביום 29.3.2011 הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקש להפנות את העורר לתסקיר. פרוטוקול הדיון לא צורף לבקשה, והצדדים העבירו אותו אלי מיד בסמוך לאחר הדיון, לבקשתי. החלטתי זו מסתמכת על האמור בערר, והנחתי היא כי יש ראיות לכאורה. אין צריך לומר כי אם דעת בית המשפט המחוזי תהיה שונה, הוא יוכל לשקול עמדתו מחדש גם לגבי בקשת תסקיר.

10.דין הערר להידחות. אכן, אם לא היה העורר מצוי בטיפול גמילה לפני מעצרו לא היה כלל מקום לשקול אם יש מקום לשחרורו לחלופת מעצר במוסד גמילה. אולם, גם בהתקיים תנאי בלעדיו אין זה, אין הדבר מחייב קבלת תסקיר. לדעתי צדק בית המשפט בנסיבותיו של עניין זה משנמנע להורות על קבלת תסקיר. אין מקום להורות על קבלת תסקיר במקום בו שום חלופת מעצר לא תתאים, וכזה הוא לדעתי המקרה שלפנינו. אני סבורה כי לאור המתואר לגבי העורר המהלך אימים על הבריות – אין לאפשר לו לשהות בשום מקום זולת בית המעצר. כל אפשרות אחרת, לרבות שחרור וטיפול גמילה, תעמיד את הציבור בסיכון. אין נפקא מינה אם חלקו של העורר קל הוא משל אחרים. יש לבחון את מעשיו הוא.

11. הערר נדחה.