בש"פ 3256/02 רפאל כהן נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת העורר להתיר לו לצאת את הארץ, לאחר שהורשע בפלילים ועונשו נגזר.

העורר הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב בביצוען של עבירות לפי פקודת מס הכנסה: השמטת הכנסה מתוך דו"ח, הכנה וקיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, שימוש במרמה ערמה ותחבולה, והכנה וקיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים. בגין כל אלה גזר לו בית המשפט 24 חודשי מאסר, 18 חודשי מאסר על-תנאי, וקנס בסך 100,000 ש"ח.

העורר שלא השלים עם הרשעתו והעונש שהושת עליו, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובפיו היתה בקשה נוספת, להתיר לו לצאת לרומניה למספר ימים על מנת למכור דירה שבבעלותו, ולחדש את עסקיו שם אשר כללו יבוא פועלים לעבודה בישראל. את הבקשה הזו דחה השופט המלומד של בית משפט קמא. הוא קבע כי משנגזר דינו של נאשם, והוטל עליו עונש מאסר, "צריכה הכף המאזנת בין הזכויות והאינטרסים השונים (חופש היציאה מישראל, מצד אחד, והאינטרס הציבורי להבטיח אכיפת חוק וריצוי עונש כגורם המשפיע על יעילות אכיפת החוק, מצד שני) לנטות מראש, נגד הנאשם שהורשע ונדון למאסר".

השופט הוסיף, כי רק במקרים נדירים עשוי נאשם להניח את הדעת שבידו טעם לצאת את הארץ, המצדיק נטילת סיכון שלא יחזור. באשר לעורר קבע בית משפט קמא, כי התמוטטות עסקיו בארץ, מחד, והיותו בעל דירה וחברה פעילה ברומניה, מאידך, מצביעים על חשש שהוא לא יחזור לישראל, ועל כן אין להתיר את יציאתו.

2.מכוח סעיף 6(1) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כל אדם חופשי לצאת מישראל. אך זכות זו אינה מוחלטת, וניתן להגבילה מטעמים של טובת הציבור, וכזהו החשש כי העורר לא יתייצב לשאת בעונשו. עם זאת, לא כל חשש יהיה בו די על מנת לאסור את יציאתו מהארץ, אלא רק כזה שניתן להגדירו כאפשרות סבירה או ודאות קרובה (ראו בש"פ 6654/93, בינקין נ' מדינת ישראל , פד"י מח(1), 290, 292 ואילך; ע"פ 8469/99 אסקין נגד מדינת ישראל , תק-על 99(4), 238). אך גם בהתקיים אותה "אפשרות סבירה" או "ודאות קרובה", מצווה בית המשפט, לאור חשיבותה של ההוראה הקבועה בסעיף 6(א) לחוק היסוד, לשקול אם קיימים אמצעים שיבטיחו את התייצבותו של העורר לשאת בעונש, ושנזקם פחות מהאיסור היציאה לחו"ל.

באשר לענייננו של העורר - הוא לא הוחזק במעצר במהלך משפטו, אדרבא, הותר לו לצאת את הארץ מספר פעמים, ותמיד חזר במועד להמשך המשפט. כך היה גם לאחר הרשעתו ובטרם נגזר עונשו, ואם ביקש להימלט מאימת הדין ולהעתיק את מרכז חייו מישראל, זו היתה ההזדמנות לעשות זאת.

על אף האמור, העובדה כי בינתיים הושת עליו עונש מאסר שאינו קצר, מהווה נתון חשוב שיש לתת עליו את הדעת, ולכך בדיוק נועדו הערבויות העשויות שלא לשבש כליל את ניסיונו של העורר לשקם את עסקיו, מחד, ולהבטיח את התייצבותו לשאת בעונש, מאידך.

לנוכח כל האמור, החלטתי לקבל את הערר, אולם סברתי כי בערבויות שניתנו עד כה לא די. לפיכך, יוכל העורר לצאת את הארץ אם יפקיד בקופת בית המשפט, בנוסף לערבויות הקיימות, סכום של 75,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית צמודה ולא מוגבלת בזמן.