פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3280/11
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
משה אסייג
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"ז בניסן התשע"א (1.5.2011)
בשם המבקשת:
עו"ד זיו אריאלי
בשם המשיב:
עו"ד עופר אשכנזי
החלטה
בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 5.5.2011, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 10935-08-10 בבית משפט השלום בקריות, לפי המוקדם מבין המועדים.
כתב אישום
1.
ביום 5.8.2010 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והטרדה באמצעות מתקן בזק. על פי המתואר בכתב האישום, המשיב והמתלוננת היו מצויים בהליכי גירושין והתגוררו בנפרד. ביום 8.3.2010 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה צו האוסר על המשיב להיכנס לדירה בה התגוררה המתלוננת, להימצא במרחק 200 מטר מדירתה וכן האוסר על המשיב להתנהג באלימות פיזית או מילולית כלפי המתלוננת ובני משפחתה או להטרידם. בהמשך הוארך תוקפו של הצו עד למתן החלטה אחרת. ביום 29.7.2010 התקשר המשיב לטלפון הסלולארי של המתלוננת והודיע לה כי חזר לדירתם. המתלוננת מצידה התקשרה למשטרה, ששלחה שני שוטרים לדירה. השוטרים דפקו על הדלת, הזדהו כשוטרים וביקשו מהמשיב לפתוח את הדלת. המשיב צעק בתגובה כי אם הם ייכנסו, הוא ירה בהם כדור. כאשר פתח המשיב את הדלת מצאו אותו השוטרים יושב על הספה, ולידו 6 סכיני מטבח, מברגים ומנעול לדלת (עוד קודם לכן הוא החליף את המנעול לדירה). יום קודם לאירוע המתואר, התקשר המשיב למתלוננת ואיים עליה כי "החיים שלך בסכנה, יש לי את החברים מהכלא, משפחת אבו כלייב, ואני צריך רק לתת להם אות והם יטפלו". בארבעת החודשים לפי שני האירועים הנזכרים, הפר המשיב את הצו גם בכך שהתקשר לטלפון של המתלוננת עשרות פעמים מידי יום, והטרידה.
הליכי המעצר בעניינו של המשיב
2.
עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 5.8.2010, לבקשת בא כוח המשיב, הורה בית המשפט על ביצוע בדיקה פסיכיאטרית ובדיקה רפואית למשיב, ודחה את מועד הדיון ליום 10.8.2010. במועד זה הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש כי המשיב ישוחרר לחלופה. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר. בהמשך הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה המשיב כשיר לעמוד לדין ואינו זקוק לטיפול פסיכיאטרי. בתסקיר שהוגש ציין שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה מצידו של המשיב בעתיד, ובהעדר חלופה ראויה, נמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר. ביום 7.9.2010 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
מהלך הדיונים בתיק העיקרי
3.
הקראת כתב האישום נדחתה ליום 10.8.2010, לבקשת המשיב. במועד זה התקיימה ההקראה, אך בא כוח המשיב ביקש להשיב במועד מאוחר יותר, ומועד למענה נקבע ליום 31.8.2010. גם מועד זה נדחה, לבקשת בא כוח המשיב. ביום 7.9.2010 כפר המשיב בעובדות כתב האישום, והתיק נקבע לתזכורת ליום 21.9.2010. דיון זה בוטל לבקשת בא כוח המשיב, ובהמשך נקבע מועד להוכחות ליום 12.12.2010. ביום 26.11.2010 הגיש בא כוחו החדש של המשיב בקשה לערוך למשיב בדיקה פסיכיאטרית נוספת ולדחות את מועד ההוכחות עד לקבלת חוות הדעת. בית המשפט נעתר לבקשותיו, וקבע תחת המועד להוכחות ישיבת תזכורת. לבקשת בא כוח המשיב, נדחה מועד התזכורת ליום 5.1.2011. המבקשת, מצידה, הגישה בקשה לקביעת מועד להוכחות מהטעם שמחוות הדעת הפסיכיאטרית החדשה שהוגשה עלה כי המשיב כשיר לעמוד לדין. בית המשפט הקדים את מועד התזכורת ליום 29.12.2010. בהמשך, לבקשת בא כוח המשיב, בוטלה ישיבת התזכורת, ונקבע מועד להוכחות ליום 15.3.2011.
ביום 29.12.2010 הגישה המבקשת בקשה להקדמת מועד ההוכחות מן הטעם שהמשיב נמצא תקופה ממושכת במעצר מבלי שהחלה שמיעת הראיות. בית המשפט דחה את הבקשה בציינו כי אין ביומן בית המשפט מועדים מוקדמים יותר. ביום 15.3.2011, הודיע בא כוח המשיב כי בידי ההגנה חוות דעת לפיה המשיב אינו כשיר לעמוד לדין, וביקש שלא לשמוע את עדי התביעה אלא להעיד את המומחים מטעם הצדדים. המבקשת התנגדה לבקשה, וביקשה לנהל את דיון ההוכחות כסדרו, במקביל לשאלת הכשירות לעמוד לדין. בית המשפט קבע כי לא ניתן להתחיל בשמיעת הראיות בטרם הוכרעה שאלת מסוגלותו של המשיב לעמוד לדין, וכן עקב התנהגותו חסרת הרסן של המשיב באולם הדיונים. התיק נקבע לתזכורת ליום 5.4.2011, שבו קבע בית המשפט מועד לשמיעת המומחים – 12.9.2011. עולה מהחלטה הקודמת כי מועד זה
נקבע בשים לב לשבתון של השופט היושב לדין.
הבקשה הנוכחית להארכת המעצר
4 .
המבקשת טענה כי נסיבות ביצוע העבירות, והתנהגותו חסרת הגבולות של המשיב באולם בית המשפט, מלמדות על האובססיביות של המשיב כלפי המתלוננת ועל מסוכנותו הרבה. מסוכנות זו מתעצמת נוכח עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות מגוונות בהן מעשה סדום בכוח, איומים, הסגת גבול פלילית, עבירות מרובות של הטרדה באמצעות מתקן בזק והפרת צו בית משפט. כן צוין כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר, ובעת שמאסרים מותנים תלויים ועומדים נגדו. עוד צוין כי המשיב מרצה בימים אלה מאסר בפועל, בן 30 חודשים שהחל ביום 31.10.2010, בגין עבירות אחרות שביצע כלפי המתלוננת, לאחר שהתקבל ערעור המדינה על קולת עונשו. נוכח האמור לעיל, התבקשה הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.
5.
הסניגור, עו"ד אשכנזי, טען כי מרשו זקוק לשיקום והדבר לא יינתן לו אם יהיה במעמד של עצור בנוסף להיותו אסיר. הוא ציין גם כי ברור שתתבקשנה הארכות מעצר נוספות בתיק זה, ואם ייקבע שהמשיב אחראי למעשיו ומסוגל לעמוד לדין – סופו של ההליך רחוק מסיום; לדבריו המתלוננת מבקרת את המשיב ומשוחחת עמו בטלפון.
דיון והכרעה
6.
איני רואה מנוס אלא להיעתר לבקשה. לאור הערכת שירות המבחן כמתואר, ולאור מצבו הפסיכיאטרי של המשיב – מסוכנותו של המשיב רבה היא. התנהגותו באולם הדיונים הינה גם כן אינדיקציה למסוכנות הנשקפת ממנו. אין לחשוף את המתלוננת לסכנה הנובעת מן המשיב, וזאת גם אם היא נוהגת לבקר את המשיב או לשוחח עמו. אכן, מדובר במעצר ממושך; אך העובדה שהמשיב מרצה, ממילא, מאסר, יש בה, במידה רבה, כדי להקהות מעוקצו של המעצר.
7.
אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 5.5.2011.
ניתנה היום, כ"ז בניסן התשע"א (1.5.2011).
ש ו פ ט ת