בש"פ 3313/04 צורי סאסי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

2.העורר הואשם בסחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי והסתייעות ברכב לביצוע פשע. העדים המרכזיים נגדו הם שמעון וזיוה, שהם סוכנים משטרתיים ומוסכם ששניהם עדי מדינה.

3.ב-19.10.2003, כך על פי כתב האישום, הציע העורר לשמעון סם מסוכן. למחרת סוכם ביניהם טלפונית כי העורר ימכור לשמעון 100 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין. שמעון וזיוה נסעו לכיוון גבעת אולגה ברכבם. שם פגשו בעורר. שמעון יצא מהרכב וניגש לג'יפ טויוטה שמספרו 4704536 בו ישב העורר ומסר לו 30,000 ₪ כמוסכם. העורר נסע וחזר ומסר לשמעון שקית ובה כ-97 גרם קוקאין.

4.בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ח' גלפז) בחן את חומר הראיות בזהירות ונתן החלטה מנומקת כדבעי. הוא מצא שיש ראיות לכאורה. דעתי כדעתו. אכן הקלטת אחת ההקלטות נכשלה. אין איפוא הקלטה בה נראה העורר. עם זאת, עדויות שני הסוכנים מהוות, כשלעצמן, ראיה לכאורה. היתה הכרות מוקדמת בינם לבין העורר, והם זיהו אותו במסדר זיהוי קודם לאירוע נשוא האישום. לעדויותיהם סיוע לכאורה לפחות בשניים; הענין הראשון הוא, מספר הרישום של רכב בו נקבו בקלטות, שהוא מספר רכב הרשום על שם אמו של העורר. העורר טיפל ברכישת הרכב. לפי עדותה של האם, כל ילדיה משתמשים בו; הענין השני הוא שיחות קצרות בין פלאפון שהעורר מודה שהוא שלו לבין הסוכנים בזמן העיסקה הרלבנטית. העורר טוען כי כלל אינו מכיר את הסוכנים ולא דיבר עמם. מכאן חשיבות הקשר הפלאפוני. לפי עדות הסוכן בעת שהיה מתקשר לעורר העורר היה מנתק ומתקשר אליו מפלאפון אחר. הדבר מסביר את העובדה שהשיחות הן קצרות.

5.נוכח חזית המחלוקת הרחבה, יש לכאורה בנתונים האמורים סיוע לעדות עדי המדינה. בצדק קבעה הערכאה הראשונה כי יש ראיות לכאורה (ראו והשוו: בעניינם של אותם סוכנים בש"פ 1793/04 מדינת ישראל נ' מוחמד סביחת (טרם פורסם), החלטה מיום 24.3.04 פסקאות 18-20).

6.על עילת המעצר אין צורך להכביר מלים: מי שבהתראה קצרה כל כך של יום משיג, לכאורה, קוקאין במחיר 30,000 ₪ ומוכרו – מקומו יכירנו במעצר, לבל יחטיא את הציבור (ראו גם בש"פ 1793/04 הנ"ל).

7. הערר נדחה.