בש"פ 3315/18 פדל פרגאללה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה ליתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת

נ' בכור ) מיום 24.4.2018

ב-ע"ח 44777-04-18, שלפיה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת א' כרייף ) אף היא מיום 24.4.2018 ב-ת"פ 2020-08-17. בית משפט השלום הורה בהחלטתו על מעצרו של המבקש למשך 72 שעות לצורך בחינת אפשרות הגשת ערעור על הכרעת הדין בעניינו שניתנה באותו היום.

2.

המבקש הוא תושב האזור ששהה בישראל שלא כחוק ובמהלך שהייתו, בחודש יולי 2017, נעצר על ידי משטרת ישראל והוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים לצורך ביצוע עבירה בצוותא חדא והיזק לרכוש במזיד בצוותא חדא, וכן עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. בהכרעת דין מיום 24.4.2018 (ת"פ 2020-08-17) זוכה המבקש מחמת הספק מעבירות הרכוש, אך הורשע בעקבות הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק; ומשכך, נגזר דינו למאסר בפועל של חודשיים הנמנים ממעצרו ביום 10.7.2017, וכן הופעל מאסר על תנאי בן 3 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו – כך שבסופו של יום נדון המבקש ל-5 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, מאסר על תנאי והתחייבות כספית. יצוין כי עד למתן הכרעת הדין בעניינו שהה המבקש במעצר תקופה של למעלה מ-9 חודשים, שהם כ-4 חודשים מעבר לעונש שנגזר עליו. במצב דברים זה הורה בית המשפט כי המבקש "ישוחרר ממעצרו עוד היום".

עם מתן גזר דינו של המבקש, עתרה המשיבה לעכב את שחרורו למשך 72 שעות וזאת לצורך הגשת ערעור בהתאם לסעיף 63 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן בהתאמה: סעיף 63 ו- החוק ). בא-כוח המבקש טען בפני בית משפט השלום כי אין לבית המשפט סמכות לעכב את שחרורו של המבקש משסיים לרצות את תקופת המאסר שנגזרה עליו; ועוד נטען כי גם אם יתקבל הערעור בעניינו של המבקש ייתכן שגם אז לא יוסיף וירצה עונש מאסר לנוכח משך הזמן ששהה במעצר. לחלופין נטען כי היה על בית המשפט לבחון אפשרות של שחרור המבקש בערובה תחת השמתו במעצר.

3.

בית משפט השלום קבע כי על פי הוראת סעיף 63, במידה שהודיעה התביעה כי בכוונתה להגיש ערעור, בית המשפט רשאי לשחרר את הנאשם או להורות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות וזאת לצורך הגשת הערעור. כן נקבע כי אף שסעיף 63 מדבר על זיכוי מלא, תחולתו גם במקרה של זיכוי חלקי של נאשם. בהתייחסו למקרה דנן ציין בית המשפט כי יש לשעות לבקשת המשיבה – כך לנוכח חומרת העבירות שיוחסו למבקש; היותו תושב האזור; עברו הפלילי; והחשש לשיבוש הליכי משפט אם ישוחרר מהמעצר שבו הוא נתון.

עוד באותו היום הגיש המבקש ערר על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. לאחר שקיים דיון בערר, זה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי תוך שקבע כי יש להחיל את הוראת סעיף 63 בנסיבות המקרה. בית המשפט הדגיש, כפי שהודגש אף בבית משפט השלום, כי עסקינן בזיכוי חלקי של תושב האזור שהוא בעל עבר פלילי, וכי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט. כן ציין בית המשפט המחוזי כי בא-כוח המבקש לא הציע כל חלופה למעצרו של המבקש שיש בה כדי לקיים את תכלית המעצר. על החלטה זו נסובה הבקשה שלפניי.

לטענת המבקש בקשתו למתן רשות ערר מעלה שאלה עקרונית שנדונה בפסיקת בית המשפט העליון באמירת אגב בלבד ועוסקת בפרשנותו של סעיף 63. לגישתו של המבקש, סעיף 63 איננו רלוונטי בעניינו, מאחר שהוא מתייחס לעיכוב שחרורו של נאשם שזוכה מהעבירות שיוחסו לו, בעוד המבקש הורשע בחלק מן העבירות ושחרורו הוא משום שסיים לרצות את תקופת המאסר שנגזרה עליו. משכך, המבקש טוען כי החוק לא מקים סמכות להותירו במעצר לאחר שסיים לרצות את עונשו.

4.

דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת מבלי שנתבקשה תגובתה של המשיבה. ענייננו בערר ב"גלגול שלישי", ובית משפט זה קבע לא אחת כי במקרים מעין אלו הרשות לערור תינתן במשורה ורק כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; או בהינתן נסיבות פרטניות חריגות ביותר המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור, כגון פגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם או אי מתן משקל ראוי לשלום הציבור ולבטחונו (ראו למשל, בש"פ 1677/17 אבו עצא נ' מדינת ישראל (13.2.2017); בש"פ 1729/17 עוקשי נ' מדינת ישראל (7.3.2017); בש"פ 9022/16 גריקה נ' מדינת ישראל (22.12.2016)). בענייננו המקרה אינו מעורר סוגיה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לדברים נופך כזה;

ולא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותנו, בשים לב לכך שעניינו של המבקש נדון בשתי ערכאות.

אף לגופו של עניין דינה של הבקשה להידחות. המבקש מציין בבקשתו כי סיים לרצות את עונשו ומשכך סעיף 63 אינו חל בעניינו. אכן, המבקש ריצה את עונשו ואף היה נתון במעצר תקופה ארוכה מתקופת המאסר שהושתה עליו, ואין להקל בכך ראש. אך סיום ריצוי עונשו של המבקש איננו העיקר בהחלטה בדבר הותרת המבקש במעצר לצורך הגשת הערעור; שכן עניינו של הערעור שהמשיבה מתעתדת להגיש איננו בעבירה שבה הורשע ובגינה ריצה את מאסרו, אלא העבירות שמהן זוכה. לשון אחר, המשיבה מבקשת לעכב את שחרורו של המבקש בהתאם להוראת סעיף 63, משום כוונתה לערער על זיכויו מביצוע עבירות הרכוש; וכפי שקבעו הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי – לשון סעיף 63, ובהינתן תכליתו, על פניה אינה מעוררת כל קושי בהקשר זה בענייננו.

5.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.