בש"פ 3327/16 גיא יעקב נ. מדינת ישראל

בפניי השגה על החלטת המזכירות שלא לקבל לרישום את ערעור המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.3.2016 בבקשה שהגיש לעניין המועד אשר ממנו יש למנות את התקופה בה נפסל הוא מלהחזיק רשיון נהיגה, בהתאם לפסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 16.5.2011.

בהחלטה מיום 11.3.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה נתונה לרשות הרישוי, כי "הפסילה תמנה מיום הפקדת התצהיר במזכירות בית המשפט" והוא דחה את טענות המבקש בנוגע למועד ההפקדה.

בהשגה נטען כי מזכירות בית המשפט מסרה למבקש כי עליו להגיש הליך של בקשת רשות ערעור על ההחלטה, אך המבקש עומד על הגשת ערעור בזכות. המשיבה התנגדה לקבלת ההשגה בהפנותה להחלטה בבש"פ 9075/12

ג'אבר נגד מדינת ישראל (14.4.2012), אשר על פיה, כך נטען, על המבקש לפנות בעניין לרשות הרישוי, והוא רשאי להשיג על ההחלטה שתינתן בעניינו בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

הצדק עם המשיבה לעניין הנתיב הדיוני אשר נקבע בעניין ג'אבר הנ"ל. אולם נראה כי לא ניתן להסתפק בכך בענייננו שכן המבקש מעוניין להשיג על החלטה קונקרטית אשר כבר ניתנה בעניינו, הכוללת קביעה גם לגופם של דברים, ומבקש להביא לביטולה. בנסיבות אלו לא מצאתי עוגן לכך שהיה על מזכירות בית המשפט לסרב באופן מקדמי לקבל את ההליך הערעורי לרישום (והשוו למשל רע"פ 7793/15 נג'אר נ' מדינת ישראל (19.11.2015)), ובאין הליך ערעורי מתאים אחר הקבוע בדין, תקבל המזכירות לרישום את הערעור שהגיש (וזאת מבלי להביע עמדה בכל השאלות הדיוניות והאחרות המתעוררות במקרה זה) (השוו בש"פ 1875/13 מזאריב נ' מדינת ישראל (2.4.2013)).

הערעור יתקבל אפוא לרישום.