בש"פ 1875/13 מוחמד מזאריב נ. מדינת ישראל

לפניי השגה על החלטת המזכירות שלא לקבל לרישום הליך של ערעור.

לפני כעשור הורשע המבקש בעבירות שונות בגין תאונה קטלנית שבה היה מעורב, ורישיונו נפסל לעשר שנים (לצד עונשים נוספים). לקראת המועד שבו סבר כי תקופת הפסילה עומדת להסתיים הוא פנה לרשות הרישוי, ואז נמסר לו כי מכיוון שלא נרשם שהפקיד את רישיון הנהיגה שלו – טרם החל מניין הפסילה. או-אז הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (בגדרי ההליך הפלילי המקורי) בקשה לקבוע כי תקופת הפסילה תימנה ממועד גזר-הדין (11.9.2003). ביום 24.1.2013 דחה בית המשפט את הבקשה.

על החלטה זו האחרונה ביקש המבקש להגיש ערעור (ביום 4.3.2013), אולם המזכירות מיאנה לקבל את ההליך משום שההליך הנכון, לשיטתה, הוא ערר, והמועד להגשת הליך זה חלף-עבר. מכאן ההשגה שלפניי. המבקש טוען כי מדובר בהחלטה הנלווית לגזר-הדין ומהווה חלק ממנו, ועל כן יש להשיג על ההחלטה במסגרת הליך של ערעור. עוד טוען המבקש כי לא פעם אכן הוגשו ערעורים פליליים על החלטות הנוגעות לחישוב ימי הפסילה, ואלה נדונו בלי שהתעורר בעניין זה כל קושי דיוני. המבקש אף מפנה לפסיקה שבה הובהר כי החלטה בעניין חישוב תקופת הפסילה היא החלטה במסגרת גזר הדין.

המשיבה סבורה כי אכן יש לאפשר את קבלתו של ההליך לרישום. לשיטתה, ישנן כמה אפשרויות לסיווגם של הליכים מסוג זה, והעניין אף התעורר לאחרונה בגדרי הליך אחר התלוי ועומד בבית משפט זה (בש"פ 9075/12; טרם ניתנה הכרעה). לדעת המשיבה העמדה הדומיננטית שהובעה בעבר היא שיש לראות בהחלטות מסוג זה כמשלימות את גזר הדין, ועל כן קמה לגביהן זכות ערעור.

לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי לנכון לקבל את ההשגה וזאת בלי לקבוע מסמרות בעניין הסיווג.

כפי שמציינים הצדדים, בית המשפט העליון התייחס בעבר להחלטות של הערכאה הדיונית בדבר חישוב תקופת הפסילה כחלק מגזר-הדין, והוכרה האפשרות להגשת ערעור על החלטות כאלה (ובקשת רשות ערעור לבית-משפט זה ביושבו ב"גל גול שלישי") (ראו למשל בג"ץ 284/04 אללוף נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה (13.5.2004); ע"פ 9142/04 אקריש נ' מדינת ישראל (24.10.2004); בש"פ 10360/07 אהרון נ' מדינת ישראל (15.1.2009); בש"פ 7824/10 כהן נ' מדינת ישראל (4.11.2010); רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישאל (6.10.2005)). נראה עם זאת כי יש צדק בטענת המדינה שטרם נקבעה הלכה ברורה בכל השאלות הדיוניות הקשורות בסיווגם של הליכים מסוג זה. מכל מקום ולאור האמור, סבורני כי אין לחסום את המבקש מהגשת הליך של ערעור (אם כי יובהר שאין בעצם הקבלה לרישום כדי להכריע בדבר הסיווג הנכון וכדי למנוע כל החלטה עתידית בעניין זה). כאמור, זו גם עמדת המשיבה.

אשר על כן, אני מורה על קבלתו של ההליך לרישום. המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו בתיק הערעור.