בג"ץ 284/04 מר ירון אללוף נ. מדינת ישראל - משרד התחבורה

השופטת מ' נאור:

1.בפנינו עתירה בענין חישוב תקופת פסילת רשיון נהיגה.

2.לפי הנטען בעתירה, העותר הורשע בגרם מוות בנהיגה רשלנית בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, והוטלו עליו, בין היתר, מאסר של 18 חודשים בפועל ופסילת רשיון נהיגה למשך שמונה שנים. לאחר סיום מאסרו (שקוצר), פנה העותר במספר בקשות לבית המשפט לתעבורה, עם השגותיו לגבי חישוב תקופת פסילת הרשיון. בקשותיו אלה נדחו.

3.בעקבות האמור, עתר העותר לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב - יפו; אולם, בפסק דין מיום 18.12.2003, נקבע כי נשוא העתירה אינו כלול בנושאי התעבורה שלגביהם הוסמך בית המשפט לענינים מינהליים (כב' הש' ד' פלפל, עת"מ 2094/03). בית המשפט לענינים מינהליים קבע בפסק הדין "שהדרך לערער על ההחלטה, במידה וזו הדרך שנבחרה (ואין אלה הדרכים היחידות) היא בצורה של ערעור לבית המשפט המחוזי או בצורה של פניה לבג"צ".

4.בצדק קבע בית המשפט לענינים מינהליים שהוא אינו מוסמך לדון בעתירה (ראו סעיף 14 לתוספת הראשונה וסעיף 2 לתוספת השניה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס – 2000). אולם, הדרך לערער על ההחלטה של בית המשפט לתעבורה היא בצורה של ערעור לבית המשפט המחוזי, ולא פניה לבג"צ. אבאר:

5.סעיף 25(א)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה ) מסמיך שופט תעבורה לדון "בעבירות תעבורה". "עבירת תעבורה" מוגדרת בסעיף 1 לפקודה כ"עבירה על פקודה זו או על התקנות . . .". העותר הורשע בגרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודה. סעיף 25(א)(6) לפקודה מסמיך את בית המשפט לתעבורה לדון בעבירת גרימת מוות ברשלנות שנעברה תוך כדי שימוש ברכב. לפי סעיף 35 לפקודה, בית המשפט המרשיע אדם בעבירת תעבורה או בעבירה לפי חוק אחר הכרוכה בנהיגה ברכב, מוסמך לפסול את רשיון הנהיגה שלו. סעיף 42 לפקודה מסדיר את חישוב תקופת הפסילה ומסמיך את בית המשפט, לגבי היבטים מסוימים של החישוב, להורות אחרת. ההחלטה של בית המשפט לתעבורה בענין חישוב תקופת פסילה היא החלטה במסגרת גזר הדין. לפי סעיף 25(ד) לפקודה, דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום לגבי עבירות תעבורה ולגבי הסמכויות האחרות לפי הפקודה; על פסק דין פלילי (לרבות גזר דין) של שופט בית משפט השלום יש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, ולא לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו והשוו: בג"צ 3481/02, 3482 קריב נ' מ"י ואח' , פ"ד נו (6) 869; בג"צ 3473/00 גלעד נ' שופט התעבורה י' ריבלין ואח' (לא פורסם); רע"פ 2831/02 ח'ורי נ' מ"י (לא פורסם)).

6.לאור האמור, דין העתירה להידחות על הסף. רשמנו בפנינו את הצהרת המשיבה, לפיה, לפנים משורת הדין, לא תתנגד לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, אם וככל שבקשה כאמור תוגש על ידי העותר בתוך 15 ימים מיום פסק דין זה. אין אנו מביעים כל עמדה לגופו של ענין.

7.העתירה נדחית על הסף.