בש"פ 7824/10 מאיר כהן נ. מדינת ישראל

עניינו של הערר שלפניי באופן חישוב תקופת פסילה מלשאת או להחזיק רישיון נהיגה שהושתה על העורר על ידי בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא י' ויטלסון ).

1.

ביום 5.2.2009 גזר בית המשפט לתעבורה בירושלים על העורר עונש של פסילה מקבלת או אחזקת רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים. העורר הפקיד את רישיונו רק ביום 2.11.2009 ותקופת הפסילה החלה להימנות ממועד זה. במקביל, ביום 17.11.2009 גזר בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו על העורר עונש של פסילה מקבלת או אחזקת רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים. ביום 8.4.2010 ניתן פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, לפיו תקופת הפסילה קוצרה לשנה אחת בלבד. באותו היום הפקיד העורר בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו את רישיון הנהיגה שלו.

2.

ביום 10.5.2010 הגיש העורר בקשה לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כי יקבע שימי תקופת הפסילה שהושתה עליו יחלו להיספר ביום 2.1.2010 - מועד תום תקופת הפסילה שנגזרה עליו במסגרת ההליך שננקט נגדו בבית המשפט לתעבורה בירושלים. בית המשפט לענייני תעבורה בתל-אביב-יפו דחה את הבקשה וקבע כי תחילתה של תקופת הפסילה ביום 8.4.2010, המועד בו הפקיד העורר את רישיון הנהיגה שלו בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו. העורר הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וזה נדחה ביום 5.9.2010 על ידי סגן הנשיאה ד"ר ע' מודריק .

על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש העורר את הערר שלפניי.

3.

בהחלטתי מיום 27.10.2010 הורתי לעורר לנמק מדוע לא יסווג הערר שהגיש כבקשת רשות ערעור, וביקשתי את תגובת המשיבה לעמדת העורר.

4.

בהודעתו, מציין העורר כי אין מדובר "בבקשה אשר מתייחסת לגזר דין אלא לחישוב פסילה שבין שני גזרי דין", ועל כן אין מדובר בערעור כאמור בסעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בנוסף, טוען העורר כי מדובר בבקשת ביניים עליה קיימת זכות ערר.

5.

המשיבה בתגובתה טוענת כי יש לסווג את הערר כבקשת רשות ערעור. המשיבה טוענת כי העורר לא הצביע על כל הוראה שבדין שמקנה לו זכות להגיש ערר, וכי מאחר שמדובר על החלטה בנושא פסילה שניתנה לאחר מתן גזר הדין, הרי שמדובר בהחלטה במסגרת גזר דין אותה יש לתקוף באמצעות הגשת ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי. על החלטת בית המשפט המחוזי ניתן להשיג באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

6.

סבורני כי הצדק עם המשיבה. סעיף 49 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ) קובע כי ניתן להגיש ערר על החלטות בית משפט שעניינן פסילת אדם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה קודם למתן גזר דין בעניינו וקודם לנקיטת הליכים נגדו (מכוח סעיפים 46, 46ב, 47, 48 ו-50 לפקודת התעבורה). עניינו של הערר שלפניי הוא חישוב תקופת פסילה שנגזרה על העורר על ידי בית המשפט לענייני תעבורה בתל-אביב-יפו

בסיום ההליך המשפטי נגדו , ולא בחישוב תקופת פסילה שהושתה עליו קודם לנקיטת הליכים או למתן גזר דין בעניינו. לפיכך, איני סבור כי קמה לעורר זכות להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי הנזכרת בפסקה 2 לעיל לפני בית משפט זה [ראו: בג"ץ 284/04 אללוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2004); ע"פ 9142/04 אקריש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.10.2004), פסקה 8 להחלטת השופט י' עדיאל ; בש"פ 10360/07 יוסף אהרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.2009), פסקה 7 להחלטת השופט ח' מלצר ).

7.

לפיכך, אני מורה על מחיקת הערר. ניתנת בזאת ארכה לעורר להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וזאת עד ליום 20.11.2010.