בש"פ 3339-24 בש"פ 3339-24

1.לפניי בקשה למתן רשות לערור לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' מינטקביץ) בעמ"ת 15305-04-24 מיום 11.04.2024, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' פס) במ"ת 34933-11-21 מיום 21.03.2024, שבמסגרתה הורה הוא לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו של המבקש, תוך דחיית טענותיו בקשר להתנהלותו של שירות המבחן.

2.בבקשה נטען כי בתי המשפט דלמטה לא דנו ולא בחנו את טענות המבקש ביחס להתנהלות שירות המבחן וכן כי אלה הכשירו התנהלות פסולה מצדו, זאת בניגוד להחלטות בית משפט זה.

3.לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות בלא צורך בתשובת המשיבה, מקום בו אין היא עומדת באמת המידה המצומצמת בכגון דא, לפיה בקשה למתן רשות לערעור בעניין מעצר תינתן אך ורק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או בשל נסיבות מיוחדות המקימות חשש מעיוות דין (ראו למשל: בש"פ 3277/24 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (16.04.2024); בש"פ 3288/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (15.04.2024)).

4.מעבר לצורך, אציין כי לאחר עיון בתיקי בתי המשפט קמא במערכת 'נט המשפט', מצאתי כי לא נפל פגם בהתנהלותם או בהתנהלות שירות המבחן; שכן, כפי שציין גם בית משפט קמא, עריכת התסקיר בעניינו של המבקש התארכה יתר על המידה, בין השאר, בשל "התנהלות העורר [המבקש – ח' כ'] עצמו".

5.סוף דבר: הבקשה נדחית בזאת.