בש"פ 3356/09 מדינת ישראל נ. יעקב אזרזר

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 7.5.2009, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), או עד למתן החלטה ב-ת"פ 8357/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 27.12.2007 הוגש נגד המשיב ונגד שותפו מאיר אזולאי (להלן: אזולאי ), כתב אישום המייחס למשיב עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירת הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין; ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.

כתב האישום כולל שלושה אישומים, מהם מיוחסים למשיב האישום הראשון והאישום השלישי. על פי האישום הראשון , במועד שאינו ידוע, לפני 6.12.2007, קשרו המשיב ואזולאי קשר להצתת רכבו של רכז המודיעין בתחנת המשטרה בדימונה, שמעון נעים (להלן: המתלונן ). במסגרת הקשר ולשם קידומו, הצטיידו השניים בג'ריקן מלא בחומר דליק. ביום 6.12.2007, סמוך לשעה 3:00, הסיע אזולאי את המשיב בסמוך למגורי המתלונן. משהבחינו ברכבו של המתלונן, ניגש אליו המשיב, שפך נוזל דליק על חלקו הקדמי והדליקו. לאחר מכן, השניים נמלטו מן המקום. כתוצאה ממעשיהם, התלקח הרכב, זגוגיתו התנפצה ונגרם לרכב נזק גדול. נזק נגרם גם לרכב שחנה בסמוך, שהיה אף הוא של המתלונן. על פי האישום השלישי , ביום 20.12.2007, סמוך לשעה 17:30, בבית המעצר של בית המשפט בבאר-שבע, פנה המשיב לאחד משוטרי הליווי וביקש ממנו אקדח. לאחר מכן, איים המשיב על שני חוקרי משטרה, באומרו לאחד: "פרומן, אתה יודע, לכל כדור יש כתובת, תזהר", ולאחר: "אני אחפור לך קבר".

בקשת המעצר וההחלטה בה

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה, נטען כי בתיק קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום ובהן: הודאת המשיב בעבירת ההצתה; עדות המתלונן; עדות שכן שראה את הרכב בוער; תפיסת ממצא בזירה והקלטת שיחות בין המשיב לבין אזולאי, בהן המשיב קושר עצמו לאירוע נשוא כתב האישום. המבקשת טענה כי מן המשיב נשקפת מסוכנות לביטחון הציבור, לאור חומרת מעשיו, וכי קיים חשש סביר לשיבוש הליכי משפט, לאור התנהלות המשיב בחקירה נגדו. בנוסף, צויין כי למשיב עבר פלילי הכולל 16 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות, סמים, סחיטה באיומים, שוד, הפרת הוראה חוקית ועוד.

4.

ביום 9.3.2008, ניתנה החלטת בית המשפט (כב' השופטת צ' צפת) לפיה קיימות ראיות לכאורה בתיק ואף קיימת עילת מעצר. בית המשפט התייחס גם לרישום הפלילי המכביד של המשיב והורה על קבלת תסקיר בעניינו, לשם בחינת חלופת מעצר. ביום 3.4.2008, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, תוך שנקבע כי חרף קיומה של חולשה מסוימת בראיות, נוכח רמת הסיכון הנשקפת מן המשיב ועברו הפלילי המכביר, אין להסתפק בחלופה. בית המשפט ציין כי תסקירי המבחן בעניין המשיב ואזולאי הינם שליליים ביותר, שכן שירות המבחן העריך כי לגבי השניים קיימת רמת סיכון גבוהה לפריצת גבולות ולפיכך, לא ניתנה המלצה לשחרורם לחלופת מעצר.

5.

על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 3710/08). ביום 14.5.2008, הורה בית משפט זה (כב' השופטת א' חיות) על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, לשם בחינת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת אישפוזית בתנאים מגבילים. נקבע כי אף שקיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשה ההצתה, לא ניתן להתעלם מן הבעייתיות המובנית הקיימת בחומר הראיות, שכן נראה כי אזולאי הדיח את המשיב להודות במעשה ההצתה, ולפיכך נקבע כי:

"לטעמי יש מקום לייחס משקל כבר בשלב זה לקשיים הראייתיים הלא מבוטלים העולים מחומר הראיות לכאורה. אכן, אין להתעלם מעברו הפלילי של העורר [המשיב – מ.נ.] ומעמדתו השלילית של שירות המבחן לעניין ההליך הטיפולי, אך נראה לי כי באיזון הכולל ומשהמשיבה עצמה אינה חולקת על כך שאזולאי אכן הדיח את העורר להודות בעבירת ההצתה אף שהצדדים חלוקים בינהם באשר להיקף ההדחה, מן הראוי הוא כי חולשת הראיות לכאורה עליה הצבעתי תטה את הכף אל עבר האפשרות לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת, לאחר שתיערך בדיקה מתאימה לעניין משך השהות האפשרית באשפוזית ולעניין התנאים המגבילים שיש לקבוע בהקשר זה ".

6.

ביום 22.5.2008, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא באשפוזית "יחד בית החלמה לאור". ביום 12.6.2008, הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר, ובה נטען כי דווח למשטרה שהתנהגות המשיב באשפוזית הינה תוקפנית וכי הוא עזב את האשפוזית על דעת עצמו. לאור הפרת תנאי השחרור והתנגדות מנהל האשפוזית לקלוט מחדש את המשיב, נתבקש מעצרו עד תום ההליכים. ביום 12.6.2008 הורה בית המשפט המחוזי על שליחת המשיב לחלופת מעצר באשפוזית אחרת, המכונה "הדרך לאושר", תוך שציין כי החלטתו זו הינה לפנים משורת הדין והבהיר למשיב כי הפרה נוספת של התנאים המגבילים, תביא למעצרו המחודש. ביום 17.7.2008, הגישה המדינה בקשה נוספת לעיון חוזר, נוכח הפרת תנאי השחרור על ידי המשיב, אשר יצא גם מאשפוזית זו ללא היתר. מאחר שהנהלת האשפוזית הודיעה על נכונותה לקלוט את המשיב לניסיון נוסף חרף התנגדותה בתחילה, ביום 5.8.2008, הורה בית המשפט (כב' השופטת ו' מרוז) על שחרור המשיב לאשפוזית. ביום 27.10.2008 נעצר המשיב בחשד לביצוע עבירת התפרצות. עם מעצרו התברר כי המשיב דרוש לחקירה לאחר שכבר ביום 10.8.2008, חמישה ימים בלבד לאחר שחרורו הקודם, הודיע מנהל האשפוזית למשטרה כי המשיב סולק לאור סכסוכים עם מטופלים אחרים. לפיכך, הגישה המדינה בקשה שלישית לעיון חוזר, בהתבסס על הפרת תנאי השחרור של המשיב, התנהגותו במהלך השהות באשפוזית וההפרות החוזרות והנשנות של החלטות בית המשפט. במקביל, הגיש בא כוח המשיב בקשה לעיון חוזר מצידו, בה ביקש לבטל כליל את תנאי שחרורו של המשיב, מאחר שחומר הראיות שבידי המדינה אבד, דבר אשר הביא לביטול מספר מועדי הוכחות שנקבעו. עוד נטען כי כמעט שנה לאחר הגשת כתב האישום, נשמע עד אחד בלבד, אשר מעדותו עולות מספר תמיהות באשר לזהות המצית בפועל. ואולם, משהוברר כי אין בידי המשיב להציע חלופה כלשהי למעט מעצר בית בביתו, ביום 9.11.2008, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 20.1.2009 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לשם שחרור המשיב בתנאים מגבילים. ביום 4.6.2009 הגישה המבקשת התנגדות לבקשה, נוכח הפרות חוזרות של המשיב את תנאי המעצר שנקבעו לו. ההחלטה בבקשה לעיון חוזר טרם ניתנה.

7.

משתמו תשעת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בא כוח המשיב טען לקיומו של קושי ממשי במישור הראייתי, וטען כי ישנו סיכוי ממשי לזיכוי המשיב מהדין. בנוסף, בא כוח המשיב הדגיש את התנהלותו האיטית של המשפט וטען כי אין להתחשב בהפרות נטענות של תנאי החלופה על ידי המשיב, אשר בגינן לא הוגש כתב אישום. ביום 1.3.2009 האריך בית משפט זה (השופטת א' פרוקצ'יה) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 6.2.2009. השופטת פרוקצ'יה ציינה כי התנהלות המשפט בתחילתו הייתה איטית וכי מועדי ישיבות הוכחות נדחו בחלקם לבקשת בא כוח המשיב. בנוסף, היות והתביעה איבדה חלק ניכר מחומר הראיות והתקשתה לשחזרו באמצעות העתקים שהיו בידי בא כוח המשיב, נתבקשו על ידה דחיות נוספות. בית המשפט קבע כי בעניין זה נודעת להגנה תרומה לעיכובים במשפט, לאור הימנעותה משיתוף פעולה עם המבקשת שביקשה העתקים מחומר החקירה שמצוי בידי ההגנה. בחלק האופרטיבי של ההחלטה, נקבע כי המשיב הראה בהתנהגותו שהוא אינו מסוגל לקיים חלופת מעצר מוסדית ולכבד את החלטות בית המשפט. בנוסף, מאחר שההפרות החוזרות והנשנות של התנאים בוצעו במסגרת החלופות המוסדיות, בהן יש פיקוח מערכתי הדוק, הסיכוי כי חלופת מעצר במסגרת משפחתית תכובד על כל תנאיה, הינו קלוש ביותר. השופטת פרוקצ'יה ציינה את העובדה שהמשיב נעצר בחשד לביצוע עבירת התפרצות במהלך התקופה בה היה משוחרר בתנאים מגבילים, ואת הרישומים הפליליים הרבים לחובתו של המשיב. השופטת פרוקצ'יה התייחסה לעובדה שבאותה העת טרם החל משפטו של המשיב, כמו גם לקשיים הטמונים במציאת חלופת מעצר בעניין המשיב, לאור התנהגותו במסגרת החלופות הקודמות, וקבעה:

"במכלול נסיבות אלה, נראה כי אין מנוס מהותרת המשיב במעצר, באין אופציה אחרת שתיישב בין השיקולים הנוגדים בפרשה זו, ולאחר שפעם אחר פעם הפר את האמון שניתן בו בשחרורו בתנאים. יחד עם זאת, נראה לי כי נוכח מאפייניו הבלתי רגילים של הליך זה, ראוי כי תינתן עדיפות מרבית לסיומו המהיר גם על פני הליכים אחרים המתנהלים במסלול שגרתי. זאת, כדי שיימנע עיוות דין אם יתברר בסופו של יום כי המשיב לא יימצא חייב בדין".

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

8.

בבקשתה פירטה המבקשת את מהלך הדיונים בתיק העיקרי עד להגשת בקשה זו. המבקשת הדגישה את הדחיות שהתבקשו בתחילת הדיון על ידי ההגנה לצורך מתן מענה מפורט ועיון בחומר החקירה ואת העובדה שבא כוח המשיב ביקש להפסיק דיון הוכחות אחד לצורך המצאת קלטות החקירה, וזאת לאחר עדות המתלונן וחרף התייצבות מספר עדי תביעה נוספים. כאמור לעיל, במהלך ניהול התיק, אבד למבקשת תיק החקירה ועל כן בוטלו מספר מועדי הוכחות. ההגנה לא נעתרה לבקשת המבקשת למסירת חומר החקירה ועל כן הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ביום 14.1.2009, הורה בית המשפט קמא להגנה למסור לידי המבקשת את חומר החקירה בתוך עשרה ימים, תוך שהוא קובע כי ההגנה ניצלה את מחדלה של המבקשת ותרמה בכך לעיכוב במשפט (החלטה זו הנזכרת בבקשה, לא צורפה). ביום 29.1.2009, התקיימה ישיבת תזכורת בה נקבע התיק

להוכחות לימים 17.5.2009 ו-18.5.2009. כמו כן, נקבעה ישיבת תזכורת ליום 4.3.2009. ביום 24.2.2009, דחה בית המשפט את הדיון שנקבע ליום 18.5.2009 ליום 27.5.2009, בשל אילוצי יומן בית המשפט. ביום 4.3.2009, בעיכוב של למעלה מחודשיים, הצהירה ההגנה כי חומר החקירה הועבר לידי הפרקליטות, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 14.1.2009. מועד נוסף לתזכורת נקבע ליום 24.3.2009. ביום 24.3.2009, הודיע הסניגור כי הצדדים לא הצליחו להידבר ביניהם. בית המשפט קבע כי הוכחות תשמענה בימים 17.5.2009 ו-27.5.2009.

9.

לגופה של הבקשה, המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב היא רבה ונלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, לרבות הצתת רכבו של רכז המודיעין ואיום על שני חוקרי משטרה, ומן עברו הפלילי הכולל אישומים רבים. המבקשת הדגישה את תסקיר שירות המבחן שנערך בעניין המשיב ולפיו קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות פורצת גבולות. זאת ועוד, נטען כי המשיב הפר פעם אחר פעם את האמון שניתן בו על ידי בית המשפט ובשל ההפרות הוגשו מטעם המבקשת שלוש בקשות לעיון חוזר. בהעדר חלופת מעצר סבירה ונוכח ההפרות החוזרות ונשנות שתוארו, סבורה המבקשת כי אין מנוס מהותרת המשיב מאחורי סורג ובריח. לבסוף, נטען כי המשיב שוחרר ממאסרו האחרון ביום 14.10.2007, וכי לאור האישומים הקודמים שצוינו, קיים כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, בן שנה.

הסניגור, עו"ד בר-שלום, מתנגד לבקשה. לטענתו, המדינה אינה יכולה להיבנות מכך שחומר הראיות שברשותה אבד. מכל מקום, הוא מעדכן כי ביום ה-24.5.2009 קבוע בבית המשפט המחוזי דיון בחלופת מעצר אחרת שהוצעה על ידי ההגנה – בבית אמו של המשיב בפיקוח אחיותיו.

הכרעה

10.

לאור ההיסטוריה של תיק זה, הכל כפי שנסקר לעיל, הנסיון לשחרר את המשיב בערבות – לא צלח. ואולם, אין אני שוללת על הסף את האפשרות שבית המשפט המחוזי ייעתר לבקשה התלויה ועומדת בפניו. בהחלטתו ישקול מן הסתם את הדברים שאמרה השופטת פרוקצ'יה, הכל כפי שפורט, אך גם את התארכות המשפט ואת כל שאר הנסיבות, ויפעל כחוכמתו.

מכל מקום, לבקשה שלפניי אני נעתרת ואני מורה על מעצרו של העורר ב-90 יום שתחילתם מיום 7.5.2009 או עד למתן פסק דין בעניינו, הכל לפי המוקדם מבין המועדים.