בש"פ 3360/99 מדינת ישראל נ. יעקב בן שלוש

כשאני בא לכתוב החלטה זו יש לי הרגשה, שאוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. אוי לי מן המחוקק, שהתכוון שמשפטים שבהם נאשם נתון במעצר יסתיימו בתוך 9 חודשים אלא אם יוארך המעצר ב3- חודשים נוספים במקרים חריגים. אוי לי מיצרי, שכן אני חושש לגרום לכך, שאדם מסוכן ישוחרר ויסכן את הציבור. על המסוכנות אינני צריך להתעכב. שופט של בית המשפט המחוזי נחה דעתו בדבר המסוכנות, כאשר ציווה לראשונה על מעצר עד תום ההליכים, ושופטי בית המשפט הזה נחה דעתם בדבר המסוכנות, אחרת לא היו מאריכים את המעצר שבע פעמים. היום מונחת לפני בקשה שמינית להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלו: החוק).

אין לי ספק, שלנגד עיני המחוקק שחוקק את סעיף 62 לחוק לא היו שמונה הארכות מן הסוג הזה.

הדיונים בתיק זה התמשכו, בחלקם בגלל העומס המוטל על בית המשפט המחוזי בחיפה, בחלקם בגלל דחייה שהסניגוריה ביקשה בשלב מסויים על מנת לאתר עד הגנה, אבל בסופו של דבר הוגשו סיכומי התביעה בחודש מרץ דהשתא. מותר היה להניח, שעכשיו תנתן הכרעת דין בתוך זמן סביר. ב11- לאפריל השנה הוארך המעצר על ידי כבוד השופט אור ב60- יום נוספים. בסיום החלטתו מציין השופט, שיש להניח שהארכה כאמור בהחלטה זו תספיק כדי שההליכים כנגד המשיב יסתיימו בפסק דין. תוחלת זו נכזבה. לא זו בלבד שנכזבה, אלא שאתמול התקיימה ישיבה בבית המשפט המחוזי בחיפה כדי להאזין לקלטת שהוגשה כראיה בבית המשפט. בסיומה של אותה ישיבה נשאל בית המשפט על ידי בא כוח המדינה מהי הערכתו של בית המשפט לגבי מועד מתן פסק הדין. הסניגור מוסר לי, שתשובת בית המשפט היתה, שלא ניתן בשלב זה לתת הערכה לגבי מועד מתן פסק הדין. פירושו של דבר, שאין שום בטחון, שההארכה של היום תסיים את העניין. השופט אור בזמנו היה משוכנע, שההארכה שהוא נותן תהיה האחרונה. חוששני, שמתן הארכות חוזרות ונשנות למעצרו של נאשם הופכת את החוק לפלסתר. המחוקק לקח בחשבון, שגם נאשמים המואשמים ברצח, יתכן שיהיו משוחררים בערובה. שוב אין חובה לעצור אדם שנאשם ברצח. אמנם, במקרה של המשיב דנן, שיש לו שורה ארוכה כל כך של הרשעות קודמות, חלקן בעבירות של אלימות, סביר לעצור אותו על יסוד חזקת המסוכנות הנובעת מעצם העבירה שבה הואשם (סעיף 21(1) לחוק). אולם, גם במקרה כזה יש שיעור למספר ההארכות שניתן לתת. אם נאמר, שהארכת המעצר תינתן בלי שיעור, אין טעם בכל ההליך הזה. אני סבור, שאם משפטו של נאשם ברצח הסתיים במרץ ועדיין לא ניתן פסק דין, ובית המשפט גם אינו יכול להעריך מתי יינתן, לא ראוי להחזיקו עוד במעצר אם ניתן להבטיח את הופעתו לצורך הכרעת הדין בדרך אחרת.

משום כך אני מחליט שהמשיב ישוחרר בערובה בתנאים הבאים:

א.המשיב יהיה במעצר בית מלא עד למתן הכרעת הדין ויהיה מותר לו לצאת מביתו רק לצורך הופעה בבית המשפט או לצורך טיפול רפואי, אם יודיע על כך קודם למשטרה במקום מגוריו ויהיה ידוע למשטרה לאן הוא הולך לשם טיפול.

ב.המשיב ימציא ערבות שלו ושל צד ג' בסך 150,000 ש"ח. מתוך הסכום הזה, 50,000 ש"ח יופקדו במזומנים או בערבות בנקאית. הערב צד ג' צריך להיות ערב, שתנוח דעתו של שופט או רשם של בית המשפט המחוזי בחיפה, שהוא טוב לערבות בגובה הסכום שקבעתי.

עד שבית המשפט המחוזי בחיפה לא יאשר את הערב, ישאר המשיב במעצר, וזאת עד תום ההליכים בתיק זה, ובכל מקרה לתקופה שלא תעלה על 60 יום מהיום.

הערב שיופיע בפני בית המשפט צריך להתחייב שהוא אחראי לכך שהמשיב מקיים את ההוראה בדבר מעצר הבית. בית המשפט לא יקבל את הערב, אלא אם תנוח דעתו שהוא מתאים גם להתחייבות הזאת ויכול לפקח על קיומה. מובן מאליו, שהפרת תנאי מעצר הבית הינה כהפרת תנאי הערובה, והיא תגרור אחריה את כל התוצאות של הפרת ערובה - כולל גם אפשרות של חילוט הערובה ואפשרות של מעצר.

יש להמציא עותק של החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה, שיקבע דיון בשאלת התאמתו של הערב לפי בקשתו של הסניגור.