בש"פ 3363/06 עופר בוריה נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים. הוא מואשם בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, תקיפה בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ומכאן הערר שבפניי.

2.ביום 2.2.06 נהג העורר במכונית בשכונה כלשהי בירושלים. יחד עימו ברכב היה אדם נוסף, יובל רובנס (להלן - יובל). בשלב כלשהו ניגשו אנשי משטרה למכונית. השוטרים היו לבושים בגדים אזרחיים, אך הם חבשו לראשם כובעי זיהוי משטרתיים. הם הורו לעורר לעצור תוך שהם מנסים לפתוח את דלתותיה של המכונית. על פי האמור בכתב האישום, החל העורר בנסיעה פרועה תוך סיכון חייהם של השוטרים ואחד השוטרים אף נפגע ברגלו מן הרכב. אחד השוטרים ירה יריה באוויר במטרה לעצור את המכונית הנמלטת. במהלך ההימלטות נהג העורר בנתיב נסיעה ההפוך לכיוון הנסיעה הרגיל, עלה על כיכר תנועה ועבר בצמתים בהם האור ברמזורים היה אדום. אנשי המשטרה המשיכו במרדף. בנקודה מסוימת נגח העורר באמצעות הרכב בו נהג ברכבם של השוטרים. לבסוף הצליחו השוטרים לעצור את המכונית בה נמצאו כאמור העורר ויובל. במכונית נמצא סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של ארבעה ק"ג.

3.יצוין, כי המשיבה הגישה שני כתבי אישום נפרדים. האחד כנגד העורר והאחר כנגד יובל. בית המשפט המחוזי הורה אף על מעצרו של יובל עד תום ההליכים. ערר שהגיש יובל נדחה ביום 28.2.06 על ידי כבוד השופט א' רובינשטיין (בש"פ 1616/06).

4.לעת הזו לא קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה. די בכך שהסם נמצא במכונית בה נהג העורר. אם מוסיפים לכך את הנתון בדבר ההימלטות, שעה שהשוטרים דרשו מהעורר לעצור, ברי כי מתקיימת הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. הוא הדין באשר לעילת מעצר. הסניגור המלומד ממקד את טענותיו בענין חלופת מעצר. לטענתו ראוי היה לה לערכאה הדיונית לבחון את הנושא של חלופת מעצר, מה גם שחלופה כאמור נזכרה בדיון דלמטה.

5.לא מצאתי שנפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אכן, הסם המדובר אינו סם המכונה "סם קשה", ואף הכמות אינה כה משמעותית. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעבירות הנוספות המיוחסות לעורר לצד העבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. כוונתי במיוחד לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. העורר נמלט מאנשי המשטרה בנסיעה פרועה נגד כיוון התנועה ותוך שהוא חלף בצמתים בהם הרמזורים סימנו אדום לכיוון נסיעתו. השילוב של עבירת הסמים עם העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה מוביל למסקנה שאין מקום לבחון חלופת מעצר. אוסיף, כי המרשם הפלילי מגלה שני רישומים לחובתו של העורר. מדובר בהרשעה משנת 1994 בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובהרשעה בעבירה של איומים משנת 2004. יצוין, כי בהליך השני הנזכר הושת, בין היתר, מאסר מותנה של ארבעה חודשים שהינו בר-הפעלה.

6. הערר נדחה.