בש"פ 1616/06 יובל ראובנס נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.2.06 בב"ש 6125/06 בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים.

ב.(1) ביום 6.2.06 הוגש כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, תקיפה בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. בכתב האישום נטען כי ביום 2.2.06 נסע העורר ברכב יחד עם אחר (שנהג ברכב), כשברשותם 29 סוליות סם מסוג קנבוס במשקל כולל של 4 ק"ג. משהגיעו לאחד הצמתים בירושלים הורו להם שוטרים לעצור. השוטרים ניסו לפתוח את דלתות המכונית, שהיו נעולות. העורר והאחר החלו בנסיעה פרועה, תוך פגיעה ברגלו של אחד השוטרים.לאחר מכן ירה אחד השוטרים ירית אזהרה באוויר, אולם הרכב המשיך בנהיגה הפרועה תוך שהוא עולה על אי תנועה. מאוחר יותר, חסם רכב בילוש משטרתי את נתיב נסיעתו של הרכב, הרכב ניגח את רכב הבילוש וגרם לו נזק רב. השוטרים החלו במרדף אחר העורר והאחר. במהלך המרדף פגעו הללו כנטען ברכב נוסף, עלו על אי תנועה, נסעו בנתיב נסיעה נגדי וחצו צמתים ברמזור אדום. עם הגיעם לצומת חיזמה נתקלו בפקק תנועה, ואז ניגחו את רכב הבילוש המשטרתי שדלק אחריהם. נגד העורר והאחר הוגשו שני כתבי אישום נפרדים, שכן כל אחד מהם עד תביעה במשפטו של משנהו.

(2) עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצר העורר עד לתום ההליכים. הדיון במעצרו של העורר אוחד עם הדיון במעצרו של האחר.

(3) כאמור, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת אפעל-גבאי) ביום 14.2.06 על מעצר העורר והאחר עד לתום ההליכים. בדיון בבקשה בבית המשפט טען העורר, כי נסע עם האחר להזמין זוג תפילין בעבור בר המצווה של בני האחר. כשנתקלו בשוטרים ונדרשו לפתוח את הדלת לא הצליח העורר, לטענתו, לפתוח את הדלת; האחר החל בנסיעה פרועה, תוך שהעורר צעק עליו לעצור. לטענת העורר הוא אף תפס בהגה וסייע לעצירת הרכב. כן טען העורר, כי אין לו כל קשר לסמים וכי הוא מאמין שהסמים אינם שייכים לאחר. מנגד טען האחר, כי השקית בה נמצאו מרבית הסוליות הוכנסה לרכב על ידי העורר, וכי העורר הוא שהאיץ בו לברוח מפני השוטרים.

(4) בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות כנגד העורר והאחר ראיות הקושרות אותם לכל המיוחס להם. ראיות אלה מצויות בדו"חות הפעולה של מספר שוטרים.

בנוגע לעבירות הסמים ציין בית המשפט המחוזי שעל פי הלכת ע"פ 495/95 אבו רמדאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (3) 775, מקום בו נמצאו סמים במכונית, חזקה כי כל נוסעי המכונית החזיקו בסמים בצוותא מתוך ידיעה והסכמה, אלא אם כן הצליחה הסנגוריה לעורר ספק סביר בדבר. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי עדותו של העורר לפיה ניסה לפתוח את דלת הרכב נסתרה על ידי עדות השוטר מוטי משעלי לפיה סירב לפתוח את הדלת.

בית המשפט קבע כי קמה עילת מעצר מכוח שתי חזקות שלא נסתרו: מעורבות בעבירת הסמים שלא לצריכה עצמית, וכן השימוש ברכב כנשק מסוכן. ניתן ללמוד על מסוכנות העורר והאחר אף נוכח תעוזתם העבריינית, כנאמר, שעה שהיו מוכנים להימלט מהשוטרים אף במחיר חיי אדם, וכן מעברם הפלילי המכביד. בית המשפט אף ציין אגב גררא כי העורר לא הציע חלופת מעצר.

ג.(1) בערר דנן מכחיש העורר כל קשר לסמים שנמצאו במכוניתו. לטענת העורר לא נמצאו הסמים בחזקתו, אלא במכוניתו של האחר; ברשותו נמצא אך גרגר זעיר של סם מסוג קנביס. עוד, נטען כי העורר לא נהג ברכב, וכי חשב שהמרדף אחריהם מתנהל על רקע לאומני. משהבין כי הרודפים הם שוטרים גרם לגירסתו לעצירת הרכב.

עוד הוסיף העורר, כי המשיבה מעלימה מההגנה ראייה חשובה – המקור המודיעיני שבעקבותיו נעשתה פעולת המעקב אחר העורר והאחר - כי עניינו ראוי להתברר בבית משפט השלום, וכי מצבו הבריאותי בכי רע.

העורר מודה כי האישומים המיוחסים לו מקימים את חזקת המסוכנות על פי החוק, אולם במקרה דנן, לדידו, היא ניתנת לסתירה, ואשר על כן עותר הוא לעריכת תסקיר מעצר.

(2) בדיון הוסיף בא כוחו של העורר וטען, כי דו"חות בלשי המשטרה כולם מתואמים והוכנו יחדיו; כי העורר לא ידע על הסמים שברכבו של האחר ולא יכול היה להגיע אליהם; כי אין שמץ ראיה לפגיעה ברכב חולף; כי ישנה חלופה אצל אחיו; וכי מצב בריאותו שלא בטוב.

(3) בא כוח המדינה טען כי תיק החקירה מפורט והראיות לכאורה מצויות כראוי; כי השוטרים זיהו עצמם ולכן לא היה מקום להימלט; וכי לעורר ארבע הרשעות קודמות.

ד.(1) עיינתי בהחלטתה של השופטת אפעל-גבאי וכן בתיק הראיות. אוכל לאמץ את החלטת השופטת, שכן היא נתנה דעתה – בכל הכבוד – הן לראיות לכאורה, הן לעילות המעצר והן לשאלת החלופה, והאמור בה מקובל עלי. אוסיף בקצרה, כי השוטר מוטי משעלי הנזכר מעלה מעיד, כי בהגיעו אל הרכב ניסה לפתוח את הדלת בחבשו

כובע בילוש , אך הנוסע שזוהה מאוחר יותר כעורר סירב לפתוח את הדלת, וכעבור כמה שניות החל הרכב בנסיעה פראית; הדברים אומרים דרשני, ואין לבוא חשבון עם התביעה על הגשת התיק לבית המשפט המחוזי בעבירות לפי סעיף 332 לחוק העונשין (ראו ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). באשר לתפיסת הסם, כפי שציינה השופטת קמא, קמה החזקה להחזקה בצוותא עם תפיסת הכמות ברכב (ראו גם בש"פ 679/05 אבו סולב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות דשם), וכבר נזדמן לי לקרוא במקרה אחר על התחברותם של חשודים את דבר הנביא עמוס "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו" (ג',ג').

(2) אשר לעילות המעצר, המסוכנות היא סטטוטורית וכמצוין על-ידי השופטת קמא, בנידון דידן היא גם מוחשית ושלובה בחזקה באשר לשימוש ברכב. בגדרי השכל הישר, בנסיבות של רכב המבקש להימלט באורח מסוכן מן המשטרה ובתוכו כמות סמים משמעותית, קשה להלום אי ידיעה ותמימות כפי שעולה מהודעת העורר במשטרה. ההימלטות מהשוטרים אינה רחוקה מגיבוש עילה של חשש להימלטות. מתווסף לכך עבר פלילי מכביד, שהחל בגיל מבוגר יחסית אך למרבה הצער הניב מספר מאסרים בפועל תוך שנים מעטות.

(3) התוצאה היא שאין מקום להיעתר לערר. מטבע הדברים, אם יהא כרסום בראיות בהליך העיקרי אשר יגבש שינוי נסיבות (או תוצג עילה אחרת לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996), בידי העורר לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

(4) אשוב ואפנה תשומת לב שלטונות המעצר לנושא הרפואי, בהמשך להחלטה מ- 26.2.06.