בש"פ 679/05 זיידן אבו סולב נ. מדינת ישראל

א.זה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.1.05 (כבוד השופט עודד גרשון), להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 16.12.04 הוגש נגד העורר כתב אישום - יחד עם אחר - המייחס לו שותפות בעסקה למכירת סם מסוג הרואין לסוכן משטרתי, מעשים העולים כדי קשירת קשר לפשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ומסחר והספקה של סם מסוכן, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, ופקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973.

ב.כנטען בכתב האישום, ביום 28.11.04 נעצר העורר במהלך ביצועה של עסקת סמים. העורר נהג ברכב בו היו הסמים, ולפי חלק מהעדויות אף ניגש לתא המטען לצורך הוצאת הסם. אכן, המדינה מודה כי העסקה נרקמה בין הסוכן המשטרתי לאחד אבורקייק, אך נטען כי העורר נטל חלק בקשר. מהראיות שהציגה המשיבה עולה, כי ביום האירוע התקשר אבורקייק אל הסוכן המשטרתי ממכשיר הטלפון הנייד של העורר, תוך שהוא מנסה להסתיר את מקור השיחה. בעקבות השיחה יצאו אבורקייק, ובעקבותיו ברכב נוסף - העורר, מביתם בתל שבע למקום המפגש שנקבע בצפון הארץ. עם הגיעם למקום המפגש יצר אבורקייק כנטען קשר עם הסוכן, והתקשר אל מספר הטלפון הנייד של העורר על מנת להכווינו למקום המפגש.

ג.בית המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת, קיבל את בקשת המדינה להארכת המעצר עד תום ההליכים, תוך שהוא מסתמך על החזקה שנקבעה בבש"פ 2726/02 מדינת ישראל נ' שתיוי אבורשד (לא פורסם, השופטת פרוקצ'יה) לפיה "סם מסוכן הנמצא ברכבו של אדם בעודו נוהג ברכב, מעלה חזקה עובדתית כי יש לו קשר אל הסם". יתר על כן, מעבר להתקיימות החזקה, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות עצמאיות הקושרות בין העורר לסמים, וכי העורר מסר גרסאות סותרות ובלתי מהימנות בדבר נסיבות הימצאותו במקום האירוע. נוכח האמור, ובהתחשב בעברו הפלילי של העורר, קבע בית המשפט קמא כי קמה חזקת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996. לאור חומרת העבירות, והעובדה שנגד העורר תלוי גם עונש מאסר על תנאי, שלל בית המשפט את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

ד.בפנינו טענה באת כוח העורר, כי טעה בית המשפט קמא בקבעו כי ישנן ראיות לכאורה נגד העורר. לטענתה, למעט עצם הימצאות העורר במקום האירוע, אין כל ראיה הקושרת אותו לעסקת הסמים: טביעות אצבעותיו לא נמצאו על חבילות הסם, לא נוצר כל קשר בינו לבין הסוכן המשטרתי, וירידתו מהרכב לא היתה לצורך העברת הסם, אלא כדי להתפנות - כפי שאכן מסר בהודעתו שוטר שנלווה לסוכן המשטרתי. כן נטען, כי העורר נוהג לאפשר לחבריו להשתמש במכשיר הטלפון הנייד שלו, ובכלל זאת לאבורקייק ולנאשם האחר שנסע עימו ברכב. העורר אף מסר בהודעותיו כי בבוקר יום האירוע ביקר בביתו של אבורקייק, ויתכן שהשיחה שיצאה אל הסוכן המשטרתי ממכשיר הטלפון הנייד שלו - של העורר - בוצעה לא בחמש אחר הצהרים כטענת המשיבה, אלא בחמש לפנות בוקר, זמן הביקור האמור. ביחס לחזקה שנקבעה בבש"פ 2726/02 נטען כי אין ליישמה במקרים בהם אין ידע קודם ביחס למקור הסמים, כמו במקרה שלפנינו. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט קמא בכך ששלל קטגורית את האפשרות לדון בחלופת מעצר.

בא כוח המדינה נדרש לסתירות בהודעות העורר ולחזקה הרלבנטית הנזכרת.

ה.עיינתי בראיות התביעה. נחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה. ראשית, הימצאותם של הסמים ברכב מקימה, מכוח הלכה פסוקה ותיקה ועמה מכוח השכל הישר והנסיון חיים, את החזקה המחילה ידיעה קונסטרוקטיבית על החשוד. עליו הנטל להראות ספק סביר, כי לא ידע מכל וכל על הסמים. ספק סביר משמע ספק שאינו הזוי ועל פניו אינו נראה בהמצאה ללא יסוד. שרשרת ארוכה של פסיקה נדרשה לחזקה זו.צוין כי "כאשר מספר אנשים מצויים במכונית, והמשטרה מגלה באותה מכונית כמות של סם, הרי ניתן להסיק מכך שכל נוסעי המכונית החזיקו בסם בצוותא, ומתוך ידיעה והסכמה, אלא אם כן מצליחה הסניגוריה לעורר ספק סביר לעניין ממצא זה" (ע"פ 459/95 אבו רמדאן נ' מדינת ישראל פ"ד נ(3) 775, 779-778, השופט בך); הגדרות החזקה על פי סעיף 34 כד לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וסעיפים 7(א) ו-8 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, חלות הן על שליטה (בפועל) והן על "החזקה" קונסטרוקטיבית (ע"פ 550/99 פדלון נ' מדינת ישראל לא פורסם, השופט זועבי; בש"פ 2726/02 מדינת ישראל נ' אבורשד הנזכר לעיל; ע"פ 3018/04 תאפל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, השופט לוי) והפסיקה הנזכרת שם; בש"פ 1810/04 כראג'ה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, השופט חשין); בש"פ 3921/04 הרוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, השופטת פרוקצ'יה). בענייננו - ובכך אין בידי לקבל את טענות הסניגורית המלומדת - מתקיימת החזקה על פי הנסיבות, וגירסת העורר שאמורה היתה להפריכה בעייתית מאד באשר לאירוע וסביביו, לרבות היציאה לנסיעה לצפון ללא פשר בשעה שעליו לצאת לעבודה בפתח תקווה זמן קצר לאחר מכן; העורר כמשתמש בסמים לרבות הרואין (אף שלא הורשע בעבר בעבירות בעניין זה); השימוש בטלפון הסלולרי של העורר בקשר לעיסקה; הסתירות בהודעותיו והשתיקה בחלק ניכר מן התשובות, ועוד. מתגבשת איפוא התשתית הראייתית.

ו.באשר למסוכנות, זו מצויה בחזקה סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, וההרשעות הקודמות המרובות של העורר, המשתרעות על פני כשני עשורים, ברובן בעבירות רכוש (פריצות) אך גם תקיפת שוטר ועוד, אך מחזקות חזקה זו. אין בידי איפוא להעתר לערר.