בש"פ 3365-24 בש"פ 3365-24

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בבש"פ 3365/24 והעורר בבש"פ 3409/24 (להלן: המשיב) ב-90 ימים החל מיום 27.04.2024 או עד למתן פסק דין בתפח"ע 48789-04-23 בבית המשפט המחוזי בירושלים; וכן, ערר על החלטת בית משפט קמא מיום 11.04.2024, בגדרה נדחתה בקשה שהגיש המשיב לעיון חוזר בתנאי מעצרו.

1.בתמצית, ביום 27.04.2023 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. כתב האישום מייחס למשיב, אב לתשעה ילדים, עבירות מין חמורות שביצע, לכאורה, לאורך שנים, במספר רב של מקרים, בשלוש מתוך בנותיו הקטינות. אשר על כן, כתב האישום מייחס למשיב שלוש עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 16 שנים, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן סעיף 348(ב) לחוק העונשין.

2.ביום 20.07.2023 הורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. בתוך כך, עמד בית משפט קמא על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, כמו גם על החשש משיבוש הליכי משפט. עוד יודגש, כי בתסקיר שירות מבחן שהוגש בעניינו קודם למתן החלטה זו, ביום 13.07.2023, עמד שירות המבחן על כך "[ש]קיים סיכון ניכר להישנות ביצוע עבירות מין כלפי קטינות, אשר עלול לגבור באם ישוחרר" (ההדגשה הוספה – ח' כ').

3.ביני לביני, בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב ביום 07.11.2023 נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 20.11.2023 וכך גם חזר בו המשיב מערר שהגיש על החלטה זו, לאחר ששמע את הערות בית המשפט (בש"פ 8567/23 פלוני נ' מדינת ישראל (07.12.2023)). כמו כן, ומשמשפטו של המשיב לא בא על סיומו, ביום 01.02.2024 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו בתשעים ימים החל מיום 27.01.2024 (בש"פ 514/24 מדינת ישראל נ' פלוני (01.02.2024) (להלן: בש"פ 514/24)).

4.בהמשך הדברים, ביום 04.04.2024, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, בגדרה עתר לכך שבית המשפט יבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר או כי יורה על המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני. במסגרת זו, טען בא כוח המשיב כי משהעידו זה מכבר המתלוננות, הרי שהחשש משיבוש מהלכי משפט אינו עוד.

5.ביום 11.04.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר, תוך שהדגיש כי על אף שהחשש משיבוש מהלכי משפט קהה, הרי "[ש]מסוכנותו של המשיב לא פחתה". מכאן הערר שלפניי, אשר הוגש ביום 18.04.2024, וכן בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שהוגשה ביום 17.04.2024.

6.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת מעצר –להתקבל; וכי דין הערר – להידחות, כמפורט להלן.

7.על חומרת המעשים המיוחסים למשיב קשה להכביר במילים. מדובר, לכאורה, בעבירות מין ברף גבוה מאוד. די במעשים אלה כדי להקים, לבדם, עילה למעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח, ואלו אינם מאפשרים, בעת הזו, את שחרורו לחלופת מעצר.

מסוכנותו האינדיבידואלית של המשיב בוטאה במספר החלטות שניתנו בית משפט זה (ראו למשל: בש"פ 514/24, בפסקה 10; בש"פ 3796/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (01.06.2023)). כמו כן, היא עולה מהתסקיר שהוגש בעניינו ביום 13.07.2023 – אשר בו עמד שירות המבחן על מסוכנות הנשקפת ממנו כלפי קטינות באופן כללי. אם כן, די במסוכנות הנשקפת מהמשיב כדי להצדיק את המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח, על אף שהמתלוננות מסרו זה מכבר את עדותן במשפט.

8.אשר על כן, הריני דוחה את עררו של המשיב, ומורה על הארכת מעצרו ב-90 ימים החל מיום 27.04.2024 או עד למתן פסק דין בתפח"ע 48789-04-23 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי מוקדם.