בש"פ 3366/11 מדינת ישראל נ. מאג'די אלצאנע

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

רקע עובדתי לפי כתב האישום

1.

המשיב והמתלוננת היו בעבר בני זוג ובמועד הרלוונטי לכתב האישום חיה המתלוננת עם בן זוג אחר. ביום 25.6.2010 החל המשיב להטריד את המתלוננת בשיחות טלפון רבות ובהודעות טקסט שונות ששלח לטלפון הסלולארי שלה בהן קילל אותה. המתלוננת השיבה למשיב בהודעה כתובה כי היא בהיריון וחיה עם בן זוג אחר וביקשה ממנו כי יניח לה לנפשה. משלא פסקו ההטרדות התקשרה המתלוננת אל המשיב ושאלה אותו על מי הוא מאיים, והמשיב אמר לה בתגובה כי בן זוגה ישלם ביוקר וכי הוא ימצא אותו ו"יטפל" בו ובמתלוננת. ביום 26.6.2010 שוב התקשר המשיב אל המתלוננת וביקש ממנה להיפגש עמו כדי ש"יסיימו את זה בצורה יפה". ביום 28.6.2010 בשעה 21:00 או בסמוך לכך, לאחר שיחות רבות בין המשיב לבין המתלוננת, נסעה המתלוננת ברכבה על מנת להיפגש עם המשיב. המתלוננת הגיעה לאזור שבט תראבין, שם אספה לרכבה את המשיב וסטתה לבקשתו מהכביש אל שטח עפר כדי שיוכלו לדבר. אז ביקש ממנה המשיב לחדש את הקשר הזוגי ביניהם והמתלוננת סירבה. בתגובה שלף המשיב אקדח שהיה טמון מתחת לחולצתו. המתלוננת יצאה מיד מן הרכב והמשיב יצא אחריה, תוך שהוא מחזיק באקדח ומאיים שיהרגה ויתאבד. אז דרך המשיב את האקדח והצמידו לפניה של המתלוננת בכוונה לגרום למותה. המתלוננת תפסה בידיה את קנה האקדח והחלה להיאבק עם המשיב, תוך שהיא אומרת לו שיירגע ושידברו. המשיב המשיך לאחוז באקדח הדרוך ולכוונו אל המתלוננת כשהוא אומר לה: "אני אהרוג אותך". בשלב זה, נפלטה ירייה מהאקדח, המתלוננת הצליחה להדוף את המשיב אשר נפל ארצה והאקדח נשמט מידו ונפל אל שיח קוצים. המתלוננת מיהרה להיכנס לרכבה ונמלטה מהמקום בנסיעה.

2.

בגין המתואר לעיל הואשם המשיב בעבירות הבאות: ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; החזקה בנשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; והטרדה במתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

הליכים קודמים

3.

ביום הגשת כתב האישום, יום 8.7.2010, נעצר המשיב עד מתן החלטה אחרת. הדיון לגופו בבקשת המבקשת לעצרו עד תום ההליכים נדחה ארבע פעמים לבקשת בא כוח המשיב עקב סיבות שונות. ביום 4.8.2010 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי (השופטת נ' נצר ) בבקשת המעצר ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים ביחס לראיות נקבע כי חלופת מעצר בכפר תראבין אינה חלופה סבירה. בהחלטת בית המשפט המחוזי שניתנה במועד הדיון נקבע כי על שירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר נעצר עד מתן החלטה אחרת. בתסקיר המעצר שערך שירות המבחן נקבע כי אין בחלופות שהוצעו על ידי המשיב כדי לצמצם את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו וכי לא יהיה בשחרורו לכל חלופה פתוחה כדי לצמצם את מסוכנותו. בדיון אשר נערך ביום 24.8.2010 ביקש בית המשפט המחוזי (השופט א' ואגו ) משירות המבחן להבהיר בכתב אם המלצתו היא שלא לשחרר לחלופה כלשהי או שמא יש נכונות לבחון חלופה אחרת לגופה, גם אם אין מדובר בחלופה במקום סגור. בעקבות זאת, הודיע שירות המבחן כי אין הוא רואה מקום לבחון חלופות מעצר נוספות, ובהתאם לכך נקבע דיון בעניין המשיב ליום 31.8.2010. במועד זה, ביקש בא כוח המשיב לבחון חלופת מעצר נוספת שתוצע בהמשך. בית המשפט המחוזי (השופטת ר' אבידע ) הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, תוך שציין כי בכל עת פתוחה בפניו הדלת להציע חלופת מעצר.

4.

ביום 23.12.2010 הגיש בא כוח המשיב בקשה לעיון חוזר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים, נוכח ביטול דיונים בתיק העיקרי בעניינו עקב שביתת הפרקליטים ונוכח טענתו כי ביכולתו להציע חלופת מעצר הולמת. בדיון בבקשה שנערך ביום 12.1.2011 הודיע בא כוח המשיב כי הוא אינו עומד על החלופה שהוצעה במסגרת הבקשה לעיון חוזר וביקש להציע חלופה אחרת ולדחות את הדיון בשל כך. בית המשפט המחוזי (השופט ד' מגד ) נעתר לבקשתו ודחה את הדיון. בדיון הבא, שנערך ביום 24.1.2010, הציג המשיב שני ערבים מוצעים ולאחר שאלו נחקרו בבית המשפט קיבל השופט מגד את בקשת המשיב לדחיית הדיון בשבועיים לצורך הצגת ערבים אחרים. בדיון הבא, שנערך ביום 7.2.2010, הציג המשיב ערבים מוצעים אחרים ולאחר שאלו נחקרו החליט השופט מגד על קבלת תסקיר מעצר, בו ישוב ויבחן שירות המבחן את המסוכנות הנשקפת מן המשיב ואת חלופת המעצר המוצעת. בית המשפט המחוזי ציין כי למשיב עבר פלילי מכביד, כי ביצע את העבירות המיוחסות לו עת היה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה וכי בנסיבות אחרות לא היה מורה על קבלת תסקיר מעצר, אולם, נוכח האמור בהחלטת השופטת אבידע שניתנה ביום 31.8.2010 הורה כאמור לעיל. ביום 24.2.2011 דחה השופט מגד את הבקשה לעיון חוזר, לאחר שבתסקיר המעצר הנוסף שהוגש בעניינו של המשיב שלל שירות המבחן את הערבים שהוצעו על ידו וקבע כי אין באפשרותה של חלופה פתוחה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

5.

ביום 13.3.2011 בו נקבע מועד הוכחות בתיק לא התייצבה המתלוננת לעדות. בדיון העיד עד אחד מטעם התביעה ובית המשפט המחוזי דחה את שמיעת הראיות בתיק ליום 1.5.2011. בו ביום, 13.3.2011, הגיש בא כוח המשיב בקשה בהולה לעיון חוזר ולשחרור המשיב ממעצר, נוכח התנהלות התביעה בתיק עקב אי הגעת המתלוננת לעדות והעובדה שטרם התקיים מועד הוכחות. טרם שנערך דיון בבקשה לעיון חוזר, הגישה המבקשת ביום 24.3.2011 בקשה לבית משפט זה להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. ביום 7.4.2011 נערך דיון בבקשתה ובהמלצת בית משפט זה (השופטת א' חיות ) הוארך בהסכמה מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים מיום 8.4.2011. נוכח זאת ולבקשת המשיב מחק בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר.

6.

גם לדיון שנקבע ליום 1.5.2011 לא התייצבה המתלוננת למסירת עדות, וכתוצאה מכך ביקשה המבקשת כי יוצא למתלוננת צו הבאה ואילו המשיב ביקש את שחרורו לאלתר. בית המשפט המחוזי הורה על צו הבאה למתלוננת וקבע כי עניין מעצרו של המשיב צריך להיות נדון בפני בית משפט זה בבקשה להארכת מעצר.

נימוקי המבקשת

7.

המבקשת טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ענת חולתא – כי מסוכנות המשיב עולה מהמיוחס לו בכתב האישום, מתסקירי שירות המבחן ומהחלטות בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי מסוכנות המשיב מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות אלימות, רכוש ותעבורה, בגינן ריצה עונשי מאסר בפועל בחמישה מקרים שונים ונוכח העובדה שהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום בוצעה עת היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.

8.

כמו כן טוענת המבקשת כי אופי העבירות המיוחסות למשיב, העובדה כי עדות המתלוננת הינה העדות העיקרית בתיק וחששה של המתלוננת ממתן עדותה מעלים חשש כבד לשיבוש הליכי משפט ולחיי אדם במקרה שהמשיב ישוחרר.

9.

המבקשת מציינת כי היא ערה לכך שטרם החלה שמיעת הראיות בתיק וכי הדחיות השונות בתיק נגרמו הן בשל הסדרת ייצוג המשיב ובקשות בא כוחו והן בשל שביתת הפרקליטים ואי הגעת המתלוננת לדיונים למתן עדותה. לעניין זה מציינת המבקשת כי ביום 17.3.2011 נערכה בפרקליטות מחוז דרום פגישה עם המתלוננת, בה הובהר לה כי עליה להתייצב דיון. כאמור לעיל חרף פגישה זו לא התייצבה המתלוננת לדיון ביום 1.5.2011. עם זאת, נוכח צו ההבאה שניתן למתלוננת, ישיבת התזכורת הקבועה ליום 22.5.2011, מועדי ההוכחות בתיק שנקבעו לימים 26.5.2011 ו-1.6.2011, המלצתו החד-משמעית על שירות המבחן והסכנה הברורה לחיי אדם ולשיבוש מהלכי משפט, עותרת המבקשת להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 7.5.2011 או עד מתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מבין המועדים. עוד לטענת המבקשת, אם הצו לא יבוצע יוכל המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר לערכאה הדיונית ולדרוש את שחרורו ממעצר.

תגובת המשיב

10.

המשיב טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד ניל סיימון – כי התנהלות המבקשת בעניינו אינה מקובלת, שכן עוד בפגישה שערכה עם המתלוננת ביום 17.3.2011 הודיעה האחרונה כי היא מסרבת לחתום על ההזמנה למתן עדותה, אולם המבקשת לא ציינה זאת בדיון שנערך בבית משפט זה ביום 7.4.2011. עוד טוען בא כוח המשיב כי אין בהוצאת צו ההבאה למתלוננת כדי לשנות דבר, וזאת עקב כך שמאמציה של המבקשת להבאת המתלוננת לעדות הינם בלתי מספקים ונוכח חלוף הזמן מיום מעצרו של המשיב מבלי שישנה התקדמות ממשית בהליך הפלילי המתנהל נגדו.

דיון והכרעה

11.

המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה ברורה נוכח טיב העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען. כמתואר בכתב האישום, מיוחסת למשיב סדרת הטרדות ואיומים בלתי פוסקת כלפי המתלוננת, אשר הגיעה לשיאה באירוע במהלכו ניסה לכאורה המשיב לרוצחה, כאשר המתלוננת נמלטה על נפשה. כמו כן, מסוכנות זו מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב והעובדה כי ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו עת היה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

עם זאת, קצב התמשכות ההליך הפלילי בעניינו של המשיב אינו משביע רצון. יצויין, כי התמשכות ההליך נבעה אמנם הן מדחיות שונות שהתבקשו על ידי בא כוחו והן מסיבות שאינן בשליטתו ובית המשפט המחוזי נתן למשיב שלל הזדמנויות להציע חלופות מעצר שונות ואף בחן ערבים שונים אשר הוצעו במסגרתן. אולם, נראה כי כיום לא חלה התקדמות בהליך הפלילי בעניינו של המשיב מזה כחודשיים, וזאת עקב אי התייצבות המתלוננת למתן עדותה. מנגד, יש לקוות כי בצו ההבאה שהוצא למתלוננת ביום 1.5.2011 יש כדי להוות שינוי נסיבות ממשי, אשר ייתכן שיוכל לקדם את ההליך לקראת סיומו המיוחל.

נוכח כל האמור לעיל סבורני כי האיזון הראוי בין השיקולים השונים במקרה דנן מחייב את קבלת הבקשה להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 7.5.2011, לצד הקביעה כי אם המתלוננת לא תתייצב לישיבת התזכורת הקבועה ליום 22.5.2011 יהיה המשיב רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי ולהציג חלופת מעצר, אשר תיבחן בכובד ראש תוך מתן משקל ראוי לאי התייצבות המתלוננת זו הפעם השלישית.