בש"פ 338/98 מדינת ישראל נ. חיר חליל

1.בתאריך 17.4.97 הוגש נגד המשיב כתב אישום בת.פ. 73/97, המייחס לו עבירה של שוד מזויין בחבורה תוך איום לבצע מעשה אלימות. אין מחלוקת כי כמפורט בכתב האישום, ביום 31.3.97 בוצע שוד לאור היום. שני אנשים התנפלו על סוכן לשיווק סיגריות, כשהם רעולי פנים, תוך שאחד מהם מחזיק בידו סכין והאחר מחזיק בידו אקדח. השניים שדדו מן הסוכן את רכבו ובו קרטוני סיגריות בשווי של כ- 150,000 ש"ח, שיקים, כסף מזומן בסכום של כ- 35,000 ש"ח, מחשב וטלפון סלולרי. המחלוקת בין המאשימה והמשיב הינה לגבי זהות המשיב כמבצע העבירה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ובית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' גרשון) נעתר לבקשה ביום 22.5.97. השופט המלומד בחן בהחלטה מפורטת ומנומקת את הראיות לכאורה מטעם המאשימה ואת טענות ההגנה. לאחר שבחן אותן אחת לאחת על בסיס "מלוא התשתית הראייתית כפי שזו מופיעה בחומר החקירה" (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מ"י ), קבע כי נחה דעתו שיש בחומר הראיות הלכאורי פוטנציאל לכך שבעת שיישמע המשפט לגופו תשתכללנה הראיות לכדי חומר שניתן יהיה לבסס עליו הרשעה בדין. עילת המעצר עליה הסתמך השופט המלומד היתה חומרת העבירה, לפי סעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- (כיום: סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן - חוק המעצרים )). השופט דחה גם את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

הלכה בפני בית משפט זה היא כי בדיון בהארכת מעצרו של נאשם הנתון במעצר תקופה ממושכת, אין בית משפט זה בוחן מחדש קיומן של ראיות לכאורה. הבדיקה הראייתית היחידה אותה מוסמך השופט אשר דן בבקשה לפי סעיף 61 לחוק המעצרים, לערוך הינה האם מאז ההחלטה על מעצרו של הנאשם חל "כרסום" בראיות לכאורה של התביעה שיש בו כדי להביא לקריסת גרסת התביעה (בש"פ 6187/95 מ"י נ' סלימאן אל עביד , מפי השופט חשין; בש"פ 118/97 מ"י נ' מחמד מנדורי , מפי השופטת ביניש). במקרה זה, פרשת ראיות התביעה טרם תמה, ולא הובאה בפני כל ראיה לכך שחל "כרסום" בגרסת התביעה אשר הוצגה בפני השופט קמא. לא השתכנעתי כי העובדה שאחד מעדי הראייה, אותו ביקשה המדינה להעיד, חזר בו בבית המשפט מהודעתו מהווה את ה"כרסום" הדרוש, אם בכלל.

3.למשיב עבר פלילי בעבירות גניבה, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. עם זאת, העונשים אשר הוטלו עליו בגין עבירות אלו היו קלים יחסית - קנסות של כמה מאות שקלים בגין כל אחת מן העבירות, ומדובר בעבירות שנעברו בתחילת שנות ה90-.

4.המדינה טוענת כי קיים חשש שהמשיב ינסה להשפיע על עדותם של עדי התביעה באם ישוחרר, ובמיוחד לאור העובדה שעד התביעה העיקרי חזר בו בבית המשפט מהודעתו במשטרה. אשתו של עד זה גם היא צפויה להעיד מטעם התביעה, ויש לציין כי כתב האישום מכיל רשימה של לא פחות מאשר 26 עדים מטעם התביעה, שמספר לא מבוטל מתוכם אינם שוטרים. חשש ממשי שהנאשם ישפיע על עדים שאינם שוטרים אם ישוחרר עשוי להוות עילה להארכת מעצרו (השווה: בש"פ 2096/95 מ"י נ' באסים בן סמיח שאהין , מפי השופט חשין). הוגש לעיוני מכתב אותו שלח עורך דינם של שני העדים בני הזוג הנ"ל למשטרה, וממנו עולה כי הם אכן חוששים ממתן עדות בתיק זה. המכתב עצמו אינו מסבך ישירות את המשיב בנסיון להשפיע על עד, אולם מציג תמונה לפיה גם כאשר המשיב מצוי במעצר מופעלת מסכת לחצים על עדי תביעה שאמורים להעיד נגדו.

5.מאז הגשת כתב האישום, התקיימו 4 ישיבות בתיק, וכבר קבועים עוד שני מועדים לשמיעת ראיות (בתאריכים 30.1.98 ו- 27.2.98). התמשכות המשפט עשויה להוות שיקול שתומך באי הארכת מעצרו של הנאשם. עם זאת -

בב"ש 422/82 מדינת ישראל נ' גורמן , פ"ד לו(3) 27, 31, אמרה השופטת נתניהו: "כשאין להאשים איש מהצדדים בהתמשכות ההליכים, עצם העובדה שההליכים הצריכו זמן כה רב, מצדיקה, ביחד עם חומרת העבירות וריבוין, והחשש של אי-התיצבות למשפט, את הארכת המעצר המבוקש."

הכל תלוי בנסיבות המקרה. אכן, בית המשפט המנהל את המשפט, שעה שהנאשם נתון במעצר, צריך לעשות כל מאמץ כדי לסיים את המשפט בהקדם האפשרי. בית המשפט יודע כי התמשכות המשפט יותר משנה, כשהיא לעצמה, עשוייה להוות שיקול בעד שחרור הנאשם מן המעצר. עם זאת, אין זה שיקול יחיד או מכריע. ראשית, בכל מקרה כזה יש לשאול מה ההסבר להתמשכות המשפט ומה המועד הצפוי לסיום המשפט. שנית, יש לתת משקל ראוי גם לשיקולים אחרים, ובעיקר לחומרת העבירה ולסכנה הנשקפת מן הנאשם אם ישוחרר מן המעצר.

(דברי השופט זמיר בבש"פ 4039/95 מ"י נ' צ'רלי בן שטרית , אשר צוטטו בהסכמה על ידי השופטת ביניש בבש"פ 6357/96 מ"י נ' נקדימון שוקר ואח' .)

[באופן דומה, ראה גם בש"פ 6188/95 מזהר , מפי השופט זמיר.]

6.לא ברור מדוע התעכב המשפט תקופה כה ארוכה. הדיונים הראשונים בתיק החלו למעלה מחצי שנה לאחר הגשת כתב האישום. המבקשת סבורה כי המשפט יסתיים במהלך שלושת החודשים הקרובים. יש לקוות כי בית המשפט קמא יתחשב בהתמשכות ההליכים בתיק זה ויפנה זמן לדיון כדי לסיימו עוד בתקופת שלושת החודשים הקרובים. עם זאת, מדובר באישום חמור ביותר. למשיב ישנו של עבירות אלימות, והשפעתו השלילית על עדי הראייה עולה בבירור מחומר הראיות. פרשת ראיות התביעה טרם הסתיימה, וישנו חשש ממשי כי אם ישוחרר, ישפיע המשיב על עדים מטעם התביעה. גם לא ראיתי כי חל "כרסום" בגרסת התביעה. אי לכך, נעתר אני לבקשת המדינה להארכת המעצר.

7.בשל הגשת הבקשה ימים ספורים לפני שחרורו הצפוי של המשיב לפי הוראת סעיף 61 לחוק המעצרים, הוריתי ביום 15.1.98, בהסכמת בא כוח המשיב, על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 23.1.98, בכדי לעכב את שחרורו עד לאחר מתן החלטה בבקשה זו. כעת, לאור האמור לעיל, מורה אני על הארכת מעצרו של המשיב למשך 90 ימים, החל מיום 17.1.98 ועד לתאריך 16.4.98, או עד לגמר משפטו בת.פ. 73/97 בהכרעת דין, לפי המוקדם.