בש"פ 3382/02 יחיאל ( בן יוסף) כהן נ. מדינת ישראל

בכתב האישום שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יוחסו לעורר עבירות של מעשים מגונים בגופן של שתי קטינות, שאותה עת היו בנות 8 ו10- שנים. על פי גרסת המשיבה, נהג העורר ללטף את הקטינות במקומות אינטימיים בגופן, ובאחת מהן גם באיבר מינה. ביחס לזו האחרונה נטען, כי המעשים בוצעו במהלך שנת 2001 ונמשכו כ8- חודשים.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובהחלטה זו עוסק הערר שלפני.

העורר הודה בביצועם של המעשים ביחס לאחת הקטינות בלבד, והכחיש את אלה שהתייחסו לקטינה האחרת. החשוב לענייננו הוא, שעל פי גרסתו, האשם לביצוען של העבירות מונח לפתחה של הקטינה, הואיל וזו לא הרפתה ממנו ובקשה, בתדירות הולכת וגוברת, שילטף את איבר מינה.

גרסה זו מעוררת תהיות, אך גם אם יש בה גרעין של אמת, אין ל"הסכמתה" של הקטינה למעשים, ואפילו ל"הזמנתו" של העורר לבצע מעשים אלה בגופה, משקל כלשהו לעניין אחריותו בפלילים.

המעשים הנטענים בכתב האישום מצביעים על המסוכנות הגלומה בעורר לקטינות בכלל, ולקטינות בהן עוסק ערר זה בפרט. זאת ועוד, בית משפט זה אמר בעבר כי בעבירות מן הסוג הזה קיים חשש של ממש שהנאשם יעשה ניסיון להשפיע על גרסת קורבנו, במיוחד אם הוא קטין (בש"פ 665/97, בש"פ 2178/99, בש"פ 4754/01), וגם מטעם זה קיימת עילה להחזיקו במעצר. עם זאת, הטרידה אותי טענתו של בא-כוח העורר, לפיה שולחו, שאינו אדם צעיר, לקה בלבו, ועל רקע זה הציע עו"ד אהרונוב להסתפק בחלופת מעצר, שלהשקפתו עשויה לתת מענה הולם לסכנה הנשקפת מהעורר.

חוששני, שאין בידי להיעתר להצעה זו. המעשים אשר יוחסו לעורר, ובמיוחד ניסיונו להעביר לשכמה של הקטינה את האשם כאילו היא פיתתה אותו, יש בהם כדי ללמד עד כמה אין העורר מבין את חומרת מעשיו, וממילא הוא גם לא הפנים את הפסול שבהם. מכאן, שהאפשרות שהעורר יחזור ויבצע מעשים דומים במהלך משפטו, היא סכנה של ממש, שחלופת מעצר, גם אם תהיה במקום מרוחק, אין בה כדי לבטלה.

לאור האמור, הערר נדחה. הממונים על בית המעצר מתבקשים לתת את דעתם על מצב בריאותו של העורר, ובהתאם להנחייתם של הגורמים המקצועיים, לספק לו את הטיפול הדרוש.