בש"פ 3384/05 אליאס לולו נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אהד) מיום 23.3.2005 ב"ש 90620/05 להורות על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו בת"פ 40043/05.

ב.כנגד העורר ושני אחרים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב, המייחס להם עבירות שוד בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, איומים וקשירת קשר לביצוע פשע. בנוסף, מיוחסת לעורר עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 29.1.2005, בעקבות קשר שקשרו לשם כך, שדדו שלושת הנאשמים בחבורה, באלימות, תוך גרימת פציעה ובליווי איומים דיירי דירה בתל אביב, וכן איימו על הנשדדים לבל יתלוננו נגדם במשטרה פן יירצחו. לפי אישום נוסף, קודם לאירוע זה ניסה העורר ביום 20.1.2005 לשדוד בחבורה ובאלימות אחד מדיירי אותה דירה עת התהלך ברחוב.

ג.עם הגשת כתב האישום התבקש בית המשפט המחוזי בתל אביב לעצור את העורר ואת שני הנאשמים האחרים עד תום ההליכים על פי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

ד.(1) באי כוח הנאשמים הסכימו לעת ההיא לקיומן של ראיות לכאורה וביקשו לבחון חלופת מעצר. לגבי העורר ציין בא כוחו כי שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר בבית אחותו בלוד, ובפיקוח אחיו המוכן לנסוע לשם מספר פעמים בשבוע. כן הומלץ על מתן אפשרות לעורר להשתלב בקבוצה טיפולית-שיקומית למעצרי בית, ובפרט נוכח גילו – פחות מ-19.

(2) בא כוח המשיבה התנגד לחלופת המעצר, בטענו כי מעשיהם של הנאשמים, לרבות עברם הפלילי של העורר ושל נאשם נוסף, מלמדים על מסוכנותם הרבה לציבור. נטען כי לעורר עבר פלילי משמעותי, הכולל עבירות אלימות, רכוש ובריחה ממשמורת חוקית; העורר אף ריצה עונש מאסר ולחובתו מאסר מותנה בן שמונה חודשים. עוד נטען, כי תעוזתם של הנאשמים, היותם צפויים לעונשי מאסר בפועל אם יורשעו וקיומם של מאסרים מותנים תלויים ועומדים כנגד העורר וכנגד נאשם נוסף מקימים חשש ממשי להימלטות מן הדין, ואף שנסיבות ביצוע המעשים, ובכללן מסכת האיומים על המתלוננים, מקימות חשש ממשי לשיבוש. לעניין זה צוין חששם הרב של כל המתלוננים מפני המשיבים ומפני העדה נגדם, והעובדה שאחד מהם אף סירב ליתן הודעה במשטרה וגרסתו הוקלטה בלא ידיעתו.

(3) ביום 23.3.2005 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי לאחר שנבחנה חלופת מעצר, לא מצא כי ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר אלא בדרך של מעצר עד תום ההליכים. החלטה דומה נפלה גם בעניינם של שני הנאשמים האחרים.

ה.(1) על החלטה זו הוגש הערר. בעררו ובפני טען בא כוח העורר כי הלכה היא מלפני בית המשפט, כי אף אם משתכללת עילת מעצר ואפילו קיימים חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור, הרי אם ניתן להסיר חששות אלה בעבור נאשם אינדיבידואלי בדרך של חלופת מעצר, שפגיעתה בחירות הנאשם חמורה פחות, יש לעשות כן. בא כוח העורר טוען כי במקרה דנא שקילת נסיבותיו האישיות של העורר צריכה להוביל לקבלת ההצעה לחלופת מעצר. הוטעם כי משפחת העורר מבקשת ליתן לו את הסיכוי הפעם, כשפניו לשיקום.

(2) באת כוח המדינה ציינה את עברו של העורר, הכולל בין השאר, סדרת עבירות של בריחה ממעצר חוקי; זמן לא רב לאחר שהשתחרר משנת מאסר באפריל 2004 שב והסתבך.

ו.עיינתי בפסיקה שאליה הפנה בא כוח העורר, שבה שוחררו צעירים לחלופות מעצר, באחד מהמקרים היה מדובר בבעל עבר נקי (בש"פ 418/05 קצב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ובאחרים (בש"פ 11129/04 שקד נ' מדינת ישראל

ובש"פ 102/05 איסייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסמו)) היו נסיבות אישיות שמנה בית המשפט, ושהיטו את הכף.

ז.הדילמה שעליה עמד בית המשפט לא אחת, שבין הרצון לפנות לדרך השיקום כשהמדובר באדם צעיר, לבין הצורך להגן על החברה ממסוכנותו של הנאשם, היא קושיה מתמדת שאין מנוס מהתמודדות עמה בכל מקרה לגופו. חוששני כי במקרה דנן הצירוף שבין המסוכנות העולה מן התיק הנוכחי, בעבירות שהופנו לכאורה כלפי אוכלוסיה חלשה בהקשר של נטיה מינית, לבין עברו הפלילי המכביד בהחלט של העורר – מטה את הכף לעבר מעצרו. עיון בגליון ההרשעות הקודמות מגלה עבירות של אלימות ועבירות נגד הרכוש, וכן סדרה של בריחות ממשמר חוקי. אכן, יש מקום, כי אם יורשע העורר ויידון למאסר – ואיני קובע כמובן מסמרות – יצורף להליכי שיקום, שכן ראוי לעשות להצלתו בגילו הצעיר, כשעתידו לפניו, מדרך הפשע בה צעד עד כה. אך לעת הזאת איני סבור, חרף טיעוני הסניגור, שהחלופה המוצעת, עם כל רצונה הטוב של המשפחה והתרשמותו החיובית של שירות המבחן, תוכל לאיין את המסוכנות, ולכן אין בידי להעתר לערר.