בש"פ 3396-24 בש"פ 3396-24

1.זהו ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ע' מיכלס) במ"ת 7138-10-23 שניתנה ביום 16.04.2024, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ג) לפקודה; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג רישא לחוק; נהיגה בלי רישיון נהיגה, לפי סעיפים 10(א), 62(1) ו36ב(א) לפקודה; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

3.העובדות המיוחסות לעורר בכתב האישום שהוגש נגדו, פורטו על-ידי בית משפט קמא, כדלהלן:

"[...] המשיב הוא תושב הגדה המערבית שאינו מורשה נהיגה ומעולם לא הוציא רישיון נהיגה בישראל. ביום 15.8.2023 בשעת לילה, נהג המשיב בכלי צמ"ה מסוג יעה אופני (טרקטור) באתר עבודה בו עבד באותה עת זאת מבלי שהיה לו רישיון או היתר לכך. בשלב מסוים, עלה המשיב עם הטרקטור לכביש 20 (נתיבי איילון) לכיוון דרום, זאת בניגוד לתקנות התעבורה האוסרות על רכב מסוג זה לעלות לדרך מהירה, מבלי שנתן זכות קדימה כפי שהורה לו תמרור עצור ותוך שהוא חוסם את נתיב הנסיעה של רכבו של המנוח שהגיע מכיוון צפון לדרום, והיה בשדה הראיה של המשיב, בתחילת העלייה לכביש. כתוצאה מכך, התנגש רכבו של המנוח בחלק האחורי של הטרקטור והמנוח נהרג במקום. המשיב שהבחין בתאונה לא עצר עם הטרקטור אולם המשיך בדרכו מבלי שעמד על תוצאות התאונה, החנה את הטרקטור בשטח אתר העבודה במטרה לשבש את הליכי החקירה, ויום לאחר מכן חזר לשטחי הגדה המערבית וניתק את מכשיר הטלפון שלו."

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.ביום 06.11.2023, התקיים דיון בבקשת המעצר בבית המשפט המחוזי, ונדונה בהרחבה סוגיית הראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. בתום הדיון, קיבל בא כוח העורר את המלצת בית המשפט להסכים למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו; וכך הורה בית המשפט.

6.ביום 03.04.2024, לאחר שהוחלף ייצוגו של העורר, הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים. בבקשה זו נטען, בעיקרו של דבר, כי חלוף הזמן מאז מעצרו של העורר, לצד אי-התייצבותם של שניים מהעדים במשפטו, מהווים שינוי נסיבות המצדיק את בחינת שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

7.בהחלטתו מיום 16.04.2024, שטח בית משפט קמא את עובדות המקרה באופן מפורט, תוך שעמד על השתלשלות העניינים בתיק. לאחר שבחן את בקשת בא כוח העורר בעיון, ושמע את טיעוני הצדדים במלואם, דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר, תוך שנקבע כי לא חל "שינוי דרמטי" בעובדות שמצדיק היעתרות לבקשה; וכי בשים לב לעבירות המיוחסות לעורר ולעוצמת עילות המעצר הקיימות בעניינו – אין די בחלוף הזמן כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה. נקבע, כי בעניינו של העורר מתקיימים עילות מעצר של מסוכנות, שיבוש הליכי משפט וחשש להימלטות, וכי לא ניתן לתת בעורר אמון בסיסי הדרוש לצורך שחרורו ממעצר. זאת, הן בשים לב להתנהגות המיוחסת לעורר לפני התאונה, הכוללת נהיגה ללא רישיון וללא היתר, ללא ציות לחוקי התעבורה; והן לנוכח ההתנהלות המיוחסת לו לאחר שהתנגש ברכב המנוח, הכוללת הפקרת המנוח, הימלטות מהזירה וחזרה לביתו בגדה המערבית, ניתוק מכשיר הטלפון שלו, וביצוע פעולות להסתרת ראיות.

8.על החלטה זו הוגש הערר לפניי.

9.בא כוח העורר הלין על כך שבקשתו לעיון חוזר נבחנה באספקלריה של "עובדות חדשות" שנתגלו, ולא באספקלריה של "שינוי נסיבות" הנובע מעצם חלוף הזמן, כמו גם מאי-התייצבותם של שניים מהעדים במשפט, כאשר האחריות על כך, לפי הנטען, רובצת על כתפי המשיבה. כן נטען, כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי נשקפת מהעורר מסוכנות אם ישוחרר ממעצר; ומכל מקום, כך העורר, היה על בית משפט קמא לבחון האם יש בנמצא חלופת מעצר שתוכל להשיג את מטרות המעצר.

10.בדיון שהתקיים לפניי אתמול, 01.05.2024, שב בא-כוח העורר על עיקרי טענותיו. מנגד, בא-כוח המשיבה סמך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי וביקש לדחות את הערר, תוך שטען כי אחיו של העורר יצר קשר עם שניים מהעדים במשפט וביקש מהם לא להזכיר את שמו של העורר.

11.לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים שלפניי, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

12.בענייננו, אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. אמנם, יש ממש בטענה כי המסוכנות הנשקפת מהעורר, כשלעצמה, לנוכח העבירות המיוחסות לו – אינה גבוהה במידה השוללת את האפשרות לשחרור לחלופת מעצר. עם זאת, בעניינו של העורר קיים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין ולשיבוש הליכי משפט. חשש זה נובע, בעיקרו של דבר, מהעובדה שלעורר, תושב האזור, מיוחסת הימלטות מזירת האירוע, הפקרה של המנוח בתאונה, וחזרה לביתו שבאזור למשך חודש ימים, תוך ניתוק הטלפון הנייד שלו. חשש זה מתעצם לנוכח העובדה שבשלב זה, העורר כבר מכיר את עיקרי הראיות לחובתו, והוא יודע כי אם יורשע הוא צפוי לשאת בעונש ממשי; וכן לנוכח הקושי הכרוך בשיתוף הפעולה בין המת"ק לבין הרשות הפלסטינית, כעולה מהחלטת בית משפט קמא (עמוד 13 שורות 7-6 להחלטה). ואם לא די בכך, לעורר מיוחסת גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט בגין פעולות שביצע לכאורה להרחקת עצמו מהאירוע, ואף נטען, כאמור, כי משפחתו הפעילה לחצים על עדי התביעה בתיק.

13.אין לכחד. העובדה שהעורר נתון במעצר במשך למעלה משבעה חודשים וטרם נשמעו עדים בתיק, מעוררת קושי מסוים. עם זאת, לא שוכנעתי כי ניהול התיק עוכב באופן ממשי בשל התנהלות פסולה של איזה מהצדדים להליך. אשר על כן, בשים לב לעילות המעצר הקיימות בעניינו של העורר, ובפרט לנוכח עוצמת החשש מהימלטות מאימת הדין ומשיבוש הליכים, שעליה עמדתי לעיל – טרם בשלה העת לבחון את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

14.הנה כי כן, לאחר שבחנתי היטב את ענייננו של העורר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא; ומשכך הערר נדחה.