בש"פ 340/11מדינת ישראל נ. זאיל אלרבאיעה

1.

כתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב יפו מייחס למשיב עבירות של גניבת רכב, נהיגה פוחזת של רכב, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה ובהעדר פוליסה, לפי סעיפים 413, 338(א)(1) ו-275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בא-כוחו של המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וביקש לדחות את הדיון בשלושה שבועות לצורך עריכת תסקיר. במקביל, ביקש בא-כוחו של המשיב לאפשר את יציאת המשיב לחתונתו למשך שלושה ימים. בקשתו של המשיב לצאת לחתונה נדחתה בהחלטת בית משפט השלום (כב' השופט ש' בקר ) מיום 12.1.2011. בהחלטה צוין, כי המשיב הוא אמנם צעיר בן 23, אולם לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות של גניבת רכב ועבירות נלוות לה; ובנוסף, עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים אותו סיים לרצות לא מכבר ומאסר מותנה שתלוי ועומד נגדו לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע, לכאורה, את העבירות נושא הערר הנוכחי, בהן טמון פוטנציאל קטלני למשתמשים בכביש. נתונים אלה, קבע בית המשפט, אינם מאפשרים ליתן במשיב את האמון הדרוש לצורך שחרורו לחתונה כפי שביקש. עוד נקבע כי הפיקוח שהוצע – על-ידי הורי המשיב – הוא רעוע ולא ניתן לסמוך עליו נוכח התנהלותו של המשיב עד כה; וממילא, לפי מסמך שהוצג מטעם ההגנה מועד החתונה הרשמית – 28.12.2010 – חלף זה מכבר. היינו, החתונה היא עובדה מוגמרת, ואין באי-שחרורו של המשיב כדי לפגוע בברית הנישואין או כדי להביא לביטולה של החתונה.

2.

ערר שהגיש המשיב על החלטה זו התקבל בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח ) מיום 12.1.2011. בהחלטתו ציין בית המשפט כי בעניינו של המשיב מתקיימות נסיבות נדירות: המשיב ובת זוגו נרשמו לנישואין בבית הדין השרעי וטקס החתונה אמור להתקיים הערב (13.1.2011). מדובר, סבר בית המשפט, בסעד הומניטרי שאיננו מתבקש דבר יום ביומו. בית המשפט סבר, כי בנסיבות העניין, ניתן להפיג את החשש מהימלטות באמצעות קביעת ערבויות גבוהות במיוחד, וכי נוכח אופיין של העבירות המיוחסות למשיב, אין חשש כי הוא יחזור לסורו בתקופת החופשה. נוכח כל האמור הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב החל מהיום, 13.1.2011 בשעה 12:00 ועד ליום 16.1.2011 בשעה 10:00, כנד הפקדתן של הערבויות הבאות: התחייבות עצמית והתחייבות צד ג' בסכום של 200,000 ש"ח כל אחת; הפקדה במזומן של 10,000 ש"ח; ליווי צמוד של המשיב על ידי ארבעה מפקחים – אחד מהם שוטר בדימוס – שידווחו למשטרה על כל הפרה. בית המשפט הורה כי לקיום התחייבויותיהם יחתום כל אחד מהם על ערבות בסכום של 50,000 ש"ח.

3.

על החלטה זו עוררת המדינה בערר שלפניי. המדינה איננה כופרת בקיומה של סמכות להורות על שחרורו הזמני של עצור לחופשה במסגרת הליכי המעצר. יחד עם זאת,

לעמדתה, דרך המלך לבחינתן של בקשות כאלה היא המסלול המנהלי, בו מוגשת בקשה מתאימה לשירות בתי הסוהר, והוא מכריע בה בהתאם לכללים והנהלים המתאימים. המדינה סבורה כי הידרשותו של בית המשפט לבקשת המשיב חרף העובדה שהליך של ערר איננו המסלול המתאים לבירורה הובילה לתוצאה שאין לקבלה, הן משום שהיא מפרה את עיקרון השוויון בין עצורים הן לגופה. בהקשר האחרון טוענת המדינה, כי לא היה מקום לשחרורו של המשיב לשלוש יממות תמימות. בוודאי שלא היה מקום לעשות כן מבלי שהובאו בפני בית המשפט נתונים מספיקים באשר לאופיו של האירוע – האם מדובר בטקס נישואין או בחגיגה נלווית בלבד – ובאשר האפשרות לפקח על המשיב במהלכו; ומבלי שבית המשפט התרשם מהמפקחים, שלשניים מהם עבר פלילי, ואיפשר לחקרם בחקירה נגדית. עוד נטען, כי בית המשפט שגה בכך שלא קבע היכן ישהה המשיב במהלך 'חופשתו'. המדינה סבורה, כי נסיבותיו של כתב האישום ועברו של המשיב מעידים כי לא ניתן לתת בו אמון, ובנסיבות אלה, לא ברור על מה מתבססת קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין חשש כי במהלך החופשה הוא לא יחזור לסורו. במהלך הדיון שהתקיים בפניי, ביקשתי מבא-כוח המדינה לברר אם קיימת אפשרות לשחרר את המשיב ממעצרו למספר שעות, בליווי. בירור שנערך העלה, כי נוכח כך שהמשיב איננו עצור, בשלב זה, עד לתום ההליכים העניין איננו נמצא באחריות שב"ס, אלא באחריות המשטרה; ולו היה הדבר מסור להכרעת שב"ס, בקשתו של המשיב היתה נדחית משום שאין אפשרות לפקח את המשיב בטקס, במתכונתו הנוכחית. המשטרה אף היא איננה יכולה להעמיד למשיב ליווי לטקס, משום ששליחתם של שוטרים לטקס הערב תסכן אותם.

4.

בדיון על-פה הסביר בא-כוחו של המשיב כי שולחו משתייך לעדה הבדואית, שטקס הנישואין המקובל אצלה נערך בשני שלבים: טקס חתימה על חוזה נישואין שנעשה בבית הדין השרעי ביום 28.12.2010 שלאחריו הותר למשיב לדבר עם הכלה אך לא לשהות איתה ביחידות; וטקס נוסף, שאמור להתקיים היום, ובו תעבור הכלה מבית אביה לביתו של המשיב. עד לעריכתו של טקס זה לא יוכלו בני הזוג לשהות ביחידות. בא-כוחו של המשיב סבור, כי הערבים שהוצעו מתאימים למשימה המוטלת עליהם ומדגיש, כי הליכי המעצר בעניינו של המשיב מצויים בשלב ראשוני, וטרם ניתנה החלטה סופית בשאלת מעצרו עד לתום ההליכים.

5.

בפני עצור המבקש לצאת לחופשה מיוחדת עומדים שני אפיקים: האחד, פנייה לרשויות שב"ס במסלול המנהלי ובקשת היתר ליציאה לחופשה. על בקשה המוגשת במסלול זה חלים כללים ונהלים המקובלים בשב"ס. השני, פניה לבית המשפט בבקשה להשתחרר בערובה במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 תוך פירוט מטרת היציאה והתנאים שיבטיחו את חזרתו של העצור למשמורת. על ההבדלים בין שני אפיקים אלה והיחס ביניהם עמדה השופטת א' פרוקצ'יה בהחלטתה בבש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס (לא פורסם, 24.2.2010) (להלן: עניין אליאס ) ומפאת קוצר הזמן לא ארחיב כאן בסוגיה זו. מכל מקום, גם השופטת א' פרוקצ'יה סברה, כי האפיק המנהלי מתאים יותר לטיפול בסוגיית יציאתו של עצור לחופשה, וגם מקום בו פועל העצור באפיק השני ומגיש בקשה לבית המשפט, יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי תוך התייחסות לנהלי שב"ס החלים על אסירים ועצורים כאחד. אולם, כפי שצוין בעניין אליאס , גם לכלל זה

ייתכנו חריגים שבהם מתבקש לחרוג מנהלי שב"ס ולתת לעצור היתר ליציאה לחופשה מיוחדת תוך חריגה מן הכללים. אני סבור כי המקרה שלפנינו נכנס בגדרם של מקרים חריגים אלה. אף אם אניח, כטענת בא-כוח המדינה (מבלי להכריע בכך) כי שחרורו של המשיב לחופשה לרגל חתונתו איננו עולה בקנה אחד עם נהלי שב"ס – אשר אינם מתייחסים במישרין למי שנעצר "עד החלטה אחרת" – אני סבור כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו יש לאפשר יציאה לטקס החתונה, בתנאים מתאימים, גם אם לא במתכונת הרחבה יתר על המידה עליה הורה בית המשפט המחוזי. אכן, לחובתו של המשיב הרשעות קודמות, ואת העבירות נושא כתב האישום הנוכחי הוא ביצע כשהוא אסיר ברישיון. אינני ממעיט כהוא זה מחומרתן של עובדות אלה. יחד עם זאת, העבירות המיוחסות למשיב אינן מצויות ברף החומרה הגבוה ביותר ובניגוד למקרה שנידון, למשל, בעניין אליאס , אין מדובר בחתונה של קרוב משפחה אלא בחתונתו של המשיב עצמו. לכך מצטרפת העובדה שהליכי המעצר בעניינו של המשיב מצויים בראשיתם, ובשלב זה, הוא עצור עד להחלטה אחרת של בית המשפט ולא עד לתום ההליכים נגדו.

6.

אני מורה, אפוא, כי המשיב יוכל לצאת הערב לחופשה מיוחדת החל מהשעה 18:00 ועד חצות. גובה ההפקדה במזומן יהיה 25,000 ש"ח. שחרורו של המשיב יהיה מותנה בכך שהוא ימציא את פרטיו של מפקח נוסף, שאין לו עבר פלילי. לא יומצאו פרטיו של מפקח נוסף – לא ישוחרר המשיב ממעצרו. מר מוסא ברכאת והמפקח הנוסף ילוו את המשיב כל העת. כל אחד מן הערבים מתחייב לדווח למשטרה על כל הפרה ולקיום התחייבותו הוא יחתום על ערבות בסך 50,000 ש"ח. בחצות, יחזירו המפקחים את המשיב לבית המעצר. יתר הערבויות עליהן הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו נותרות בעינן, ומהוות תנאי לשחרורו של העורר ממעצרו הערב.