בש"פ 3431/06 גורם בחטדזה נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ אשר דחתה את בקשת המערער להקדים את הדיון בערעור פלילי שהגיש (ע"פ 8287/05).

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות רצח, החזקת סכין שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט. בגין עבירות אלו נגזר עליו עונש של מאסר עולם. הוא ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש שנגזר עליו. נימוקי הערעור הוגשו בתאריך 15.2.06, והדיון בערעור נקבע במקורו ליום 2.11.06. כחודש לאחר מכן, ביקשה ב"כ המערער להקדים את הדיון, כיוון שהיא צפויה ללדת בחודש ספטמבר ולהיות בחופשת לידה בתאריך הדיון. המשיבה הסכימה לבקשה, בתנאי שיינתן לה זמן סביר להגיש עיקרי טיעון, ושהערעור לא יישמע במהלך הפגרה. בשים לב לנתונים אלה, קבעה הרשמת כי, נוכח יומנו העמוס של בית המשפט, לא ניתן להקדים את מועד הערעור, והוא יידחה לתחילת חודש מרץ 2007. על החלטה זו הגישה ב"כ המערער את הערעור שלפני.

2.ב"כ המערער טוענת כי היה על הרשמת להקדים את מועד הדיון עד אמצע אוגוסט שנה זו, במקום לדחותו. לדבריה, המערער הוא חולה נפש, ובמהלך הערעור אמורה להידון גם בקשתו להגשת ראיות נוספות, שעיקרן ממצאים מקצועיים של פסיכיאטרים. לאור אופי הסוגיות האמורות לעלות בדיון, עשוי העניין להיות מוחזר לבית המשפט קמא לדיון נוסף, ומעבר הזמן עלול לגרום למערער עינוי דין.

3.דין הערעור להידחות. כב' הרשמת בחנה את המועדים האפשריים על רקע נתוני יומן בית המשפט, והגיעה למסקנה כי הקדמת הדיון למועד המבוקש אינה אפשרית, ומסקנתה נאמנה עלי. אכן, "יומנו של בית המשפט עמוס הוא עד למאוד. הקדמת דיון בעניינו של אדם, משמעה בדרך כלל דחיית עניינו של אחר, ורבים הם הטוענים לפגיעה בזכות החשובה להם" (בשג"ץ 377/06 ברטוב נ' שר הפנים , תק-על 2006(1) 1700, פיסקה 4). קביעת מועדי דיון מחייבת שקלול של צורכי ההליך האחד עם צרכי הליכים רבים אחרים, ויצירת סדר עדיפויות רציונאלי ככל האפשר על רקע העומס הרב המוטל על הערכאה השופטת. לא מצאתי כי קביעת כב' הרשמת בעניין הנדון לפנינו סטתה מגדר הסבירות בהינתן הנתונים הספציפיים של המקרה ובהתחשב בעומס הכללי וריבוי ההליכים האחרים הממתינים לדיון במסגרת עבודתו של בית משפט זה.

הערעור נדחה.