בש"פ 3448-24 בש"פ 3448-24

1.לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) במ"ת 65214-08-23 מיום 18.04.2024, בגדרה הורה בית המשפט על העברתו של המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני.

2.נגד המשיב ושני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס למשיב את העבירות הבאות: חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); סחיטה בכוח, לפי סעיף 427 לחוק; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(א) לחוק; וסחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

3.בתמצית, על פי עובדות כתב האישום, המתלונן צבר חובות בסך אלפי שקלים לגורמים שונים, ובניהם למשיב ולנאשם 2 בכתב האישום, אשר נבעו מרכישת סמים. משלא פרע המתלונן את חובו, פנו המשיב ונאשם 2 אליו באופן טלפוני, ודרשו ממנו להסדיר את החוב. המתלונן, שהיה חסר אמצעים, כיבה בתגובה את מכשיר הפלאפון שלו. לפי האישום הראשון, המשיב שלח למתלונן הודעה בה איים עליו שיתפוס אותו ויאנוס אותו. ביום 13.08.2023, המשיב ונאשם 2 דרשו מהמתלונן להתלוות אליהם לנסיעה ברכבו של המשיב. השלושה נסעו ליער צרעה, תוך שאספו בדרכם את נאשם 3 בכתב האישום. בהגיעם ליער, תקפו המשיב ונאשם 2 בצוותא את המתלונן – המשיב נתן לו סטירות ומכת שוקר חשמלי; נאשם 2 תקף אותו באמצעות אלה; שניהם בעטו בו כאשר הוא מוטל על הקרקע; והורו לו להתקשר לאביו ולבקש ממנו 2,000 ש"ח. בעקבות האמור, המתלונן עשה כפי שהמשיב ונאשם 2 דרשו ממנו. בנסיעה בדרך חזרה מהיער, איימו המשיב ונאשם 2 על המתלונן לבל יספר על שאירע. לפי האישום השני, המשיב מכר למתלונן סמים בהזדמנויות שונות. לפי האישום השלישי, המשיב איים במהלך מעצרו בתיק דנן על חוקרת שחקרה אותו.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה לעצור את הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם.

5.ביום 19.09.2023 קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן ראיות לכאורה, והורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בטרם החלטה סופית. ביום 25.10.2023 הוגש התסקיר. שירות המבחן התרשם כי המשיב שייך עצמו לחברה שולית, וציין כי למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות בגין עבירות של החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, והעדר מן השרות שלא ברשות. עוד העריך שירות המבחן כי קיים סיכוי גבוה להישנות ביצוע עבירות דומות, ושישנה מסוכנות בינונית באשר לתוצאותיהן. נמצא כי מערך הפיקוח שהוצע על ידי המשיב מתאים, ומשכך הומלץ לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח. ביום 29.10.2023 מצא בית המשפט המחוזי לאמץ את המלצת שירות המבחן. ערר שהגישה העוררת על החלטה זו בבש"פ 7835/23 התקבל על ידי בית משפט זה, שהורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. זאת, תוך שהודגש כי אין מקום לקבוע שהראיות בעוצמה חלשה או בינונית, וכי העבירות המיוחסות למשיב מבססות עילת מעצר של מסוכנות וחשש משיבוש הליכי משפט. ביום 28.01.2024, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר בתנאי מעצרו.

6.ביום 19.03.2024 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי מעצרו של העורר. לאחר דיון, בית משפט קמא הורה על העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, בכפוף לחוות דעת חיובית מטעם מנהלת האיזוק האלקטרוני. נקבע, כי המתלונן טרם התייצב לעדות, וזאת אף שזומן לשתי ישיבות, כך שלא היה במעצרו של המשיב כדי להביא את המתלונן למתן עדות; כי פציעת המשיב בין כותלי בית המעצר עולה כדי נסיבה חדשה שמצדיקה בחינה מחודשת של שאלת מעצרו; וכי המשיב סובל ממוגבלות פיזית, באופן המפחית את מסוכנותו ואת החשש לשיבוש הליכי משפט. לאחר שהוגשה חוות חיובית מטעם מנהלת האיזוק האלקטרוני, ביום 18.04.2024 הורה בית משפט קמא על העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, בכפוף לתנאים להבטחת התייצבותו.

7.על החלטה זו נסוב הערר שלפניי.

8.העוררת טענה בעיקרם של דברים, כי שגה בית משפט קמא עת הורה על העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני וכי יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, ולמצער עד לתום שמיעת עדות המתלונן. נטען, כי מהמשיב נשקפת מסוכנות גבוהה הנלמדת מחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, וכי מסוכנות זו מתחזקת נוכח הערכת שירות המבחן ועברו הפלילי של המשיב. בנוסף, נטען כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט הנובע מהעבירות המיוחסות למשיב, לצד חשד קונקרטי העולה מאיומיו על המתלונן. בהקשר זה נטען, כי המתלונן חושש מאוד מהמשיב, ואי הגעתו למתן עדות עד כה מלמדת על כך; וכי העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני בעת הזו, קרוב לוודאי תסכל את האפשרות לשמוע את עדות המתלונן. עוד הוסיפה העוררת, כי עובר לדיון ההוכחות הבא הקבוע ליום 13.06.2024, המאשימה תפעל לביצוע צו הבאה בעניינו של המתלונן. מכל מקום, נטען כי מצבו הרפואי של המתלונן אינו מפחית מעוצמת עילות המעצר הקיימות בעניינו.

9.בדיון שהתקיים לפניי היום שבה באת-כוח העוררת על טענותיה בכתב. מנגד, בא-כוח המשיב סמך ידיו על החלטת בית משפט קמא, וביקש לדחות את הערר.

10.לאחר שעיינתי בערר, על נספחיו, ונתתי דעתי לטענות הצדדים ובאי כוחם, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

11.ראשית, אי התייצבות המתלונן למתן עדות עד כה, אינה מצדיקה את העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני. אדרבה, עובדה זו עשויה דווקא ללמד על חשש ממשי של המתלונן מהמשיב, באופן המצדיק להורות על המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח. העברת המשיב בעת הזו למעצר בפיקוח אלקטרוני, עשויה להגביר את חששו של המתלונן, באופן שיסכל את שמיעת עדות המתלונן. זאת ועוד, חרף אי התייצבותו של המתלונן לשתי הישיבות אליהן זומן עד כה, על פי הצהרת העוררת נקבעו תנאים להבטחת התייצבותו במועד ההוכחות הבא, ומתקיים קשר רציף עמו.

12.יתר על כן, בראי חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, לצד הערכת שירות המבחן בדבר הסיכון הגבוה להישנות עבירות – המסוכנות הנשקפת מהמשיב נותרה בעינה חרף השינוי במצבו הרפואי, והיא אינה מבוטלת. כל זאת, לצד החשש הקיים משיבוש הליכי משפט, המתעורר באופן קונקרטי כלפי המתלונן. על כן, מצאתי כי כל הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה למעצרו של המשיב עד תום הליכים – בעינם עומדים.

13.סוף דבר: הערר מתקבל בזאת, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ש ו פ ט

_________________________

24034480_C04.docx נצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il