בש"פ 3462/02 מדינת ישראל נ. מוחמד זטאם

בכתב אישום שהוגש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי בתאריך 28.3.02, ולאחר תיאום מראש, פגש המשיב את מוחמד זטאם (להלן - מוחמד) בסמוך לאום-אל-פחם. אותה עת נשא עמו המשיב אקדח שלא כדין, אותו מסר למוחמד על מנת שיוביל אותו אל תוך אום-אל-פחם.

על רקע עובדות אלו יחסה העוררת למשיב עבירה לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק העונשין.

המשיב הכחיש מכל וכל את גרסת המשיבה, אך מסקנתו של בית המשפט המחוזי, בפניו עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, היתה שונה. מסקנה זו התבססה, בראש ובראשונה, על הודיית שותפו למעשה של המשיב, מוחמד זטאם. זה האחרון אמנם מסר גם גרסאות נוספות שאינן מפלילות את המשיב, אך הגרסה המקורית, לפיה היה זה המשיב אשר מסר לו את האקדח, תואמת היטב את מה שראה השוטר פואד תלחמי, אשר צפה על מפגשם של השניים עובר למעצרו של מוחמד. ואם בכך לא די, התברר כי בין המשיב לשותפו התקיים עימות, והמשיב נשמע אומר אמירות שאינן מתיישבות עם התנהגותו של מי שטוען לחפותו.

במצב זה אינני סבור כי נפל פגם בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה יש בידי העוררת ראיות העשויות לבסס הרשעה. מאידך, אני סבור כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר החליט להורות על שחרורו של המשיב. לענין זה לא נותר לי אלא לחזור ולומר, שהימים האלה אינם ימים רגילים, הואיל ורבים עושים שימוש תכוף בנשק, הן לצורך פיגועים חבלניים והן במהלך ביצוען של עבירות פליליות, וכתוצאה מכך קיפחו רבים את חייהם ורבים אחרים נפצעו. במצב זה נדרשים בתי המשפט להרים את תרומתם להגנת הציבור, על ידי כך שיבהירו לכל כי מי שנושא או מחזיק בנשק שלא כדין, הוא בבחינת מי שגלומה בו סכנה, ועל כך הוא עלול לשלם באובדן חירותו, גם בתקופה בה מתנהל משפטו.

אכן, לזכותו של משיב זה עומדת העובדה, שבניגוד למוחמד, עברו הפלילי כמעט נקי, והוא מעולם לא נשא בעונש מאסר. מאידך, הראיות מצביעות עליו כמי שהיה הרוח החיה והיוזם של המפגש עם מוחמד, ומי שהיה המחזיק-המקורי באקדח אותו נמנע, ממניעים שלא לובנו, שלא להוביל בעצמו לאום אלפחם, אלא לעשות זאת באמצעות אחר שאולי אינו מעורר חשד.

זאת ועוד, מחמת הגרסה בה בחר המשיב להתגונן, לא ברור למה הוא ייעד את הנשק, ודווקא משום כך קשה לאמוד את הסכנה הנשקפת ממנו. על כן סברתי, שעל רקע האירועים הקשים של ימים אלה, אין בחלופת מעצר כדי להבטיח את שלום הציבור מפני מבצעיהן של עבירות בנשק שהמשיב נמנה עליהם, ומכאן החלטתי לקבל את ערר המדינה, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.